|
כנפי מתכת קרות
רוחשות לאור יום
מבלי חשש נאספים הבריות
להביט במחזה המופלא
הנה ספינת אויר
נוחתת בלב ההכרה
חילי עופרת כניצבים
עיניים צעירות להם
והם אינם מבינים
את עוצמת המילים הנוראות
ואני אוחז באוצרי היקר מכול
וניקרע בין קסם לאהבה
לוחש לנפשי לא לירוא
אוצרי מסתתר בחכי
הרי בשעת היוולדו
נחתה ציפור המתכת האחרונה
ואני שכולי הייתי תקווה
מנפה את אבק המדחף
מבין שערותיו. |
|
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.