נשאר רק לספר את הסיפור,
לאסוף את הרגעים שלפני
המילים שהתפזרו מזמן,
(שבת בבוקר,"את מרגישה
את החיבור?"),
להשיב לזכרון את
צלליתך על רקע החלון
(רק איתי שנתך תמיד
נודדת?)
לקלף מהזמן את שעות
הציפיה, התפילה
התחינה
ולבחון בעין אמיצה
רגע אחד בודד
זך מכאב ומפחד
(ישבתי במטבח, נישקת
אותי על העורף),
לספר את הסיפור,
ואחר כך לשחרר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.