|
איך אפשר לשכוח
את מה שהיה כל כך קרוב
איך אפשר לחלום
על משהו שאין בו הרבה מציאות
איך אפשר לזכור
כל כך הרבה דברים שהיו
איך אפשר לשרוד
בלי מגע של בינתיים
קשה לי לאחוז
בזיכרון של אז
אני זוכרת שהיינו
והיית נועז
אני זוכרת נשיקות מוזרות
אני זוכרת שלא רציתי שתלך
אני זוכרת שרצינו
ועצרנו את עצמנו
מה עוזר לי שאתה שם
ואני פה
מה עוזר לי רק להיזכר
ואיפה המציאות הזו כשצריך אותה
מה עוזר לי שאני רוצה
והרצון נשאר רק רצון
איך אפשר לדעת
אם איפה שאתה נמצא אתה חושב עליי
איך אפשר לנסות
ולדעת שזה בטוח יצליח
איך אפשר להאמין
במשהו שקיים רק לפעמים
איך אפשר לנשום
בלי מגע של ידיים
רציתי שתבוא
ואולי תרצה להציל אותי
מהבדידות,
מהקור,
מעצמי
אני יודעת שאתה קצת לא בשבילי
ואני עדיין מנסה
להחדיר אצלך מחשבות עליי
מחשבות כאלו שאני רוצה
אני משתגעת פה
אני מצטערת
הייתי חוצה יבשות וימים
הייתי מטפסת על ההרים הכי גבוהים
רק...
בשביל שנייה של שלווה איתך
בשביל עתיד שמחכה לי, לנו
בשביל שלא אהיה יותר לבד
ושלא אפחד יותר
בלי מגע של בינתיים...
על סבסטיאן, החייל שלי... |
|
|
הלאה אל המרחק
אמא שם במרחק
עוד מצפה לו דרך
ארוכה, אל המקום
בו אמא מחכה,
מדרך הר וים הלב
רוצה לשם, הלב
קורא לאמא...
נילס הולרגרסון
מחפש את אוגי,
כשבדרך פוגש את
שמשון ויובב
מרביצים לבלה
כדיי שתיתן להם
את הכתובת של
פינוקיו, כי הוא
זוכר מה קרה
לבינבה הקטנה,
אז כדיי להתחמק
מעונש של גברת
פילפלת הוא שר
להם את נעימת
הפתיחה של שלוש
ארבע חמש וחצי,
תוך כדיי מחשבה
על שישאר בינינו
עם דורון נשר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.