יש מישהי אחת שנמצאת תמיד באיזו חנות בגדים במרכז העיר. כל פעם
שאני מסתובבת שם, אני עוברת ליד, מסתכלת. חושבת לעצמי אם כולם
צריכים להראות כמוה. אם היא איזה אידיאל שצריך לשאוף לו או
אליל שצריך לסגוד לו.
ויופי זה דבר יחסי, כולם מסכימים על זה. אבל חייב להיות משהו
שמוסכם על כולם שהוא יפה... כמו צבע עיניים, גודל חזה, גוון
בשיער, גובה, משקל...
חייב להיות משהו שבכל מקום ולכל אדם נתפס כיפה.
אני חושבת שאם כולם היו עוברים לידה, ליד הבחורה הזאת שתמיד
לבושה יפה ותמיד מאופרת בדיוק באופן שצריך ותמיד מחייכת חיוך
קטן ותמיד סמוקה, הם היו מסכימים שזה יופי.
לקחתי פעם את חברה שלי לראות אותה. נכנסו לחנות והסתכלנו עליה
מקרוב. זה היה נראה כאילו זה לא מפריע לה בכלל, לפחות לא בצורה
משמעותית.
גם החברה שלי מאוד יפה, אבל לה היופי יעבור, יעלם, ישתנה,
יזדקן... כי בשביל להיות יפה לנצח צריך להיות בובה בחלון
ראווה, בדיוק כמו זו שאני עוברת לידה לעתים קרובות...