הרעש מעבר לדלת הסגורה לאט לאט התחיל להיעלם, משהו קרה שם.
פחדתי ללכת לראות אם הכל בסדר אצלה, ניסיתי לעזוב את זה, לתת
למחשבות ללכת בכיוון אחר, אולי שמח יותר, אך הראש לא הפסיד
לעבוד, ותמיד אלו מחשבות פסימיות. קמתי מהמיטה בניסיון להעביר
את המחשבות. התחלתי ללכת לכיוון החדר שלה, הצצתי, לא יכולתי
לראות כלום. הכל חשוך. לא הייתה לי ברירה, נאלצתי להעביר את
הלילה ככה, באי ידיעה, לבד, אני והמחשבות שלי.
ככל שעבר הזמן, המחשבות הלכו ונהיו חזקות יותר, פסימיות יותר,
מפחידות יותר.
ניסיתי לאסוף אותן, ולשנות כיוון, אך ללא הצלחה.

עצמתי את העיניים; הכתובות, המחשבות, הפכו לתמונות מזוויעות.
לא עברה דקה, והעיניים נפקחו מעצמן. כעת, משלא היו כבר רק
כתובות ומחשבות, אלא גם תמונות, הפחד הלך והתעצם; עכשיו כבר לא
רציתי לישון, רק רציתי את החיבוק החם ואת האמירה "הכל בסדר, אל
תדאגי", אך נשארתי עם הרצון. קמתי שוב, הלכתי בצעדים קטנים
ושקטים, משתדלת לא להעיר אף אחד, צעדתי לעבר המטבח, כשעם כל
צעד אני מסתכלת אחורנית, לוודא שכולם ישנים, שאף אחד לא קם
והולך אחריי.
אחרי זמן לא ממושך הגעתי למטבח שהיה רחוק מתמיד, לקחתי לי כוס
מים, והתחלתי לשתות.
ניסיתי להקשיב לשקט, ולשכוח לרגע את מה שקרה זמן מה קודם לכן,
כשקול צעקה ובכי שבר את הדממה.

ניסיתי להבין מאיפה זה בא. קול הבכי הוביל אותי לאותו החדר
החשוך, אזרתי אומץ ונכנסתי לחדר.
על המיטה ישבה לה נערה בערך בגילה של הבת של מרים. התיישבתי
לידה; היא נראתה לי מפוחדת.
כל מה שרציתי היה לחבק אותה, ולומר לה שהכל בסדר.
לא היה קשה להבין שהיא חששה. ניסיתי להגיד לה שאין לה ממה
לחשוש עכשיו, שמה שהיה עבר, שאני פה איתה הרגעתי אותה, שכנעתי
אותה שהכל בסדר, ומבלי לשים לב, אני הייתי רגועה יותר. חיבקתי
אותה חזק, בעודי בוחנת את החדר ומנסה לחשוב מה קרה פה קודם, לא
הוצאתי מילה. חיכיתי שהיא תשחרר את מה שבפנים. '... כוח...
חזק...' זה כל מה שהצלחתי להבין ממה שאמרה בעודה בוכה.

לא שאלתי יותר מדי, אך עם הזמן היא החלה לספר לי מה בדיוק קרה
שם, וביקשה שאשתוק, שלא אגיד מילה לאיש. לא הסכמתי איתה, אבל
כיבדתי אותה ועשיתי כבקשתה.
מאותו ערב, הייתי לה כאחות גדולה במקום הגדול והמפחיד הזה. את
הנעשה שם באותו הלילה שומרות אנחנו בסוד, אך יש בי תקווה שיום
יבוא והיא תוציא את זה לאור.
כך תוכל אולי להרגיש טוב יותר, אך עד אז אני מנסה לתת כמה שאני
יכולה, לעזור לה כשצריך, ולתת לה להרגיש טוב עם עצמה.