השעה אחת ושלושים בלילה
קיבלתי היום פלטה חדשה מלבנון
זהב אדום
אבל היא כל כך מוזרה בצורה ולא סימטרית
שאני לא יודע איך לחתוך ולחלק

מחר אני אהיה חייב לקנות משקל דיגיטלי
ולשחק ברוקח

בדרך כלל הן מגיעות ארוזות ונקיות
כמו שוקולד פרה
הפעם זה יותר בכיוון של פלסטלינה
או כמו שמ' קורא לזה
"מסטיק חום עם ריח"


הזיכרון היחיד שלי
מהיום הראשון של השבעה על אבא שלי
אולי הזיכרון היחיד שלי מהמוות שלו
שאני בטוח שהוא אמיתי
הוא שרקדתי כמו משוגע בבית של סבתא שלי, אמא שלו
ברחוב הנביאים 21 בהדר
רקדתי וצחקתי ולא הבנתי למה כולם עצובים
אולי כבר אז ידעתי
שהמוות שלו בגיל כל כך צעיר,
שלו וגם שלי
ישחרר את שנינו
אותו מלהתבגר
ואותי מהילדות

אליוט סמית
Needle in the hay


גבר צעיר
צועד לאורך ההדסון עם אישה מבוגרת
האישה הולכת במרחק מטר אחד ממנו
ולפתע קרבה ומחבקת אותו
היא נצמדת אליו ומפנה אליו מבט עם שאלה:
"אתה באמת הלחנת את כל השירים האלו?
את כל הג'אז והבלוז והביב - בופ האלו ?
וואו !"

והוא לא מתרגש מכל זה
וממשיך להלך כשידיו שמוטות בכיסיו
והוא אומר לעצמו ולה:
"אני מניח שזה הייתי אני"
הכול שקט
וריח חד של מי נהר דלוחים
מציף אותם
בשמיים שניים שלושה עשרות מיליוני כוכבים
והעננים צהובים מהילת הירח
וגבר צעיר
ואישה מבוגרת צועדים על ההדסון




Broken social scene
האלבום שלהם bee - hives
זה נשמע כמו מקהלת מטורפים בלי שיניים
ואחיות שמנסות לדחוף להם כדורים
בכוח

רוצה נקנוקייה?


כמעט כמו בשיר של הלהקה העממית הזו
שלוש בלילה
ושקט אצלי בהדר
סיימנו לאהוב
לפחות לשבוע הזה
ואת נוסעת
ביקשת משהו מתוק לדרך
אז נתתי לך תפוח שהבאת לי כמתנת חג
מהקיבוץ שלך
ליוויתי אותך לאוטו
וכשכבר הלכתי חזרה הביתה דרכתי על
גוש חם של קקי
כנראה הכלב של מרים השכנה טייל איתה
לא מזמן
והשאיר משהו לדורות הבאים

למרים יש גידול די גדול במוח
אבל היא תמיד עוצרת ליד הגינה שלי ושואלת מה שלומי
ומה שלום הפרחים
נראה לי שהפרחים יותר מעניינים אותה
אבל זה בסדר
זה מובן


בישלתי לך כיסונים חמים
מזגתי לך יין
שלחתי אותך לנמנם על הספה
האכלתי אותך
חיבקת אותי
ליטפת לי את הגב התחתון
לקחתי אותך לחדר
לקחת אותי לחדר
לקחת ממני משהו בחדר

אגם ענקית של פורטיס ברקע
ואני מנקה חלונות מטבח
מקומות שאף פעם לא באמת אצטרך
וכוס היין ששתית ממנה אתמול
נשברה לי בכיור כשהרמתי את הסיר האדום
היא נשברה לי עוד פעם
אחרי שכבר הוצאתי אותה מהכיור
איזה שלומיאל אני

בוקובסקי אמר משהו שאני מזדהה איתו
לגבי הנפיחות העצמית של חלק מהאנשים
שיוצרים דברים למען אנשים אחרים
משוררים, ציירות, פסלים וכנריות
היום בבוקר קראתי שיר תנכי אחד על תפוח
והרגשתי בחילה חזקה וריח מיצי קיבה
הציף אותי

ולא יכולתי להימנע מלחשוב לעצמי
"אלוהים, יש אנשים שמשתדלים לכתוב נקי ומעודן
איפה אני ואיפה הם"


אם משוררת זוכה בפרס ראש הממשלה
האם אני מנוע מלקרוא את שירתה?
מלאהוב את שיריה?
שהרי אני מתנגד התנגדות עקרונית לשלטון בכלל ולזה הפרטי
כלומר האם חיבוק הממסד
צריך לגזול אותה מחיבוקי שלי?


In da hood
מתוך
Iron flag
של ה
Wu tang clan
נשמע טוב מאוד
ואני חושב שחלק מהשירים שלהם היו יכולים
בקלות להיכנס לספר נהדר
מאויר בתמונות מגטאות הארלם וברונקס

בלי הדיכוי של האדם הלבן
קרוב לוודאי
שלא הייתה להם המוזיקה
הלוחמנית ביותר
ששמעתי בתור נער

מזל שיש את האדם הלבן