|
מותר לבכות
מותר לזכור
והזמן הזה שעובר כל כך לאט
ולא משלימים
ולא מקבלים
אני לא מקבלת
ואני לא משלימה
ונוח לי להאמין שאתה פה
ונוח לי לא להתרגל למציאות החדשה
המציאות הזו מכאיבה לי יותר מדי
ופותחת לי צלקות ישנות
שהייתי מעדיפה לשכוח
הלב הזה שכואב
והראש שלא מפסיק לפעול
מריץ תמונות בזיכרון
והבזקים של עבר
שבים ועולים
עולים ושבים
אצלי הכול נשאר כמו שהיה
לפני שהלכת
רק שהכאב גדל
הדמעות התחזקו
והריקנות התמלאה
ונוספה לה עוד ריקנות
לא משנה כמה זמן עוד יעבור
אני אמשיך בשלי
ואבכה עליך
ואזכור אותך
כי אתה כל כך חסר לי פה
ולפעמים הייתי רוצה
להתחלף איתך
וכל ההצגות של להסתיר
ולהדחיק
ולפעמים גם לשכוח
לא עובדות עליי
ואני לא מסתירה ולא מדחיקה
אולי לפעמים אני קצת שוכחת
אבל תמיד זוכרת
אני אחכה לך
עד שתחליט שזה הזמן המתאים
ואז לא תעזוב יותר לעולם
ואז לא אבכה יותר
ולא אשכח יותר
ותמיד תהיה איתי
אני יודעת שלא תחזור
ואת זה אני מדחיקה.
|
|
|
-המאזין, הלו?
-הלו ורדה?
-כן?
-אה כן... יש לי
בעיה! אה... לא
מפרסמים
ת'סלוגנים שלי.
מה לעשות?
דרדסאהבל מתקשר
לתוכנית הרדיו
של ורדה רזיאל
ז'קונט |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.