זמן הוא כמו שמיכת טלאים.
אני יודעת שזה נדוש.
הזמן מפעיל בובות חוטים,
אפילו שהן לא רוצות.

זמן עובר ומכסה חורים
תופר ומתקן גם פצעים גדולים.
אם השמיכה לא נותנת לזמן
לתפור היא נשארת עם פצעים
אין ספור... אין ספור...

בכל שמיכה יש פצעים עמוקים
שזמן עוד לא כיסה.
אם באחד נפרם התפר,
זמן נכנס לפעולה -
"כך זה לא היה
וזה כלל לא היה"
מכסה טלאים - טלאים
וכלום לא השתנה.

הבובות שזמן מפעיל,
תופרות את הטלאים.
גם אותן זמן תופר,
מחוטים ישנים.
אם בובה מתקלקלת
בהשפעתו של הזמן,
חורים נוצרים -
מי יודע היכן?!