"מכות!!! מכות!!! יש פה מכות! - תוך מספר שניות התגודדה סביב
שני המתגוששים כל השכונה. "מי הולך מכות? - צעק אחד האחרונים
שפיספס את הפתיחה.
 
- "במבי" וה"קרפדה".
- תן, תן לראות! ה"קרפדה" יזיין אותו, בטח! מי התערבות איתי?
- מה?!
- מי מתערב איתי שיזיינו את "במבי", אמרתי?
- אל תמהר להמר. אף פעם לא ראיתי את "במבי" מוטרף כל כך. זה
הוא התחיל מכות.
- יאללה, יש לנו מהפכה פה, אה, חברה?! אל תפרידו ביניהם. בואו
נראה מי לוקח.

"במבי" הלך מכות פעם ראשונה בחייו. ה"קרפדה" היה מבוגר ממנו
ומנוסה יותר בעניין, אבל הוא לא רק לא ציפה מ"במבי" התנגדות
שכזאת, הוא לא ציפה מ"במבי" התנגדות כלשהי. הוא היה אמור
להשתתק ולתפוס את פינתו. כעת אבל ה"קרפדה" לא חשב על זה בכלל.
הוא לא חשב על שום דבר. "במבי" החזיק את ה"קרפדה" בשיער בהיותו
שוכב והכניס את ראשו בקצה המדרכה.
"תפרידו ביניהם!!! - צרח מישהו מאחורה - הוא יהרוג אותו".
"במבי" הכניס את ראשו של ה"קרפדה" בקצה המדרכה שנית. שניים
זינקו להעיף אותו מקורבנו. הם הרימו את "במבי", אך הוא, מוטרף
לגמרי, החזיק עדיין את שיערו של ה"קרפדה". בא מישהו שלישי
ועיקם את אצבעותיו של "במבי". מרוב הכאב "במבי" שיחרר את ראשו
המורם של ה"קרפדה". תחת כובד עצמי הראש נכנס לקצה המדרכה בפעם
השלישית.
"תוציאו לו את השיניים השבורות מהפה שלא ייחנק" - "במבי" אמר
זאת בקור רוח וקול רגוע ללא רעד קלוש, כביכול לא התאמץ כלל.
זאת הייתה הצגה. בכל כוחו הוא השתדל לא להתנשף. "למה לקח לי
חמש עשרה שנים כדי להבין שללכת מכות זה לא מפחיד? - כעס על
עצמו "במבי" - אבל זה לא רק אני פחדן. גם אבי, גם אחיי וגם כל
שאר היהודים..."
 
- מה קרה לך, "במבי"? כמעט הרגת אותו!
- כמעט זה לא נחשב. וחבל שכמעט. מי יודע כאן מה הלאום שלי?! -
הכריז "במבי" את שאלתו תוך כדי התרכזות מוחלטת בנשימה ולא בשום
דבר אחר - תגידו, אל תתביישו!
- מה קורה לך, "במבי", למה אתה שואל זאת?
- "צ'ופצ'יק", אם אתה חושב את עצמך לחבר שלי, תגיד לכולם מהו
הלאום שלנו!
- למה אתה עושה את זה לנו? - לחש "צ'ופצ'יק".
- איפה ה"קרפדה"? - שאל "במבי" - הקמתם אותו לתחייה כבר? בוא
הנה, תגיד לכולם מהו הלאום שלי!
- אתה יהודון - הוציא מעצמו ה"קרפדה" את המשפט בקושי רב, ומיד
חטף אגרוף נוסף מ"במבי".
- זהו - זהו! לא איגע בו יותר. בבקשה, תרימו אותו, אני רוצה
שיקשיב לדבריי. לא איגע בו יותר! הנה, אני מחזיק את הידיים
בכיסים...
אבא שלי יהודי ואני אוהב אותו. אימא שלי רוסיה ואני מת עליה.
תשאלו אותי האם אני יהודי, אגיד לכם "כן". תשאלו האם אני רוסי,
אשיב לכם "ועוד איך". אבל אם מישהו יגיד לי "יהודון", גם אם
הוא פי עשרה גדול ממני ותהיה לו סכין ביד, אקפוץ עליו כאילו
אין מחר כדי לנשוך לו את הגרגרת ולפחות לנסות לשסע אותו.
לפני שתקטעו אותי ותגידו כי אינני מדבר בצורה מכובדת ותחטיפו
לי על זה, אני רוצה שרגע תחשבו על הסיטואציה הזאת ותחליטו, כל
אחד לעצמו, האם אני צודק. כל אחד שיש לו ספק בצדק שלצידי,
מוזמן לתור מולי. - "במבי" חייך.
- לא יהיה לי מספיק שיכנועים לכולם, לכן אני מוכן לקבל תמיכה
מהנוכחים, אחרת יקברו אותי פה. אני סיימתי.

"במבי" ידע שהכול תלוי בבן אדם אחד. הוא החזיק את כל השכונה.
האח הבכור שלו ישב בכלא ולרשות ה" " היה את כל הגב של אחיו.
להיות חברו היה לכבוד. לדברו של ה" " חיכה לא רק "במבי". כל
הסגנים שלו וכל הפדלאות שהעדיפו תמיד לנוע עם הזרם ולא לגבש
דעה מעצמם גם חיכו לפקודה. הראשונים חיכו יותר להחלטת מנהיגם
והפדלאות חיכו להחלטת הרוב. ובשלוש... חמש שניות של ההתמהמהות
(כמה שזה לא היה נמשך) כולם כולל צ'ופצ'יק עמדו מול "במבי".
ליבו פיעם כאילו רצה לקפוץ מהגוף הזה שיכסחהו בעוד שעה קלה.
"במבי" עוד לא הצליח להסדיר נשמתו מכיוון שחנק אותה ממשפטו
הראשון אחרי המכות. "רק שלא יראו אותי מתנשף!" - חשב "במבי".
ועוד פעם הכניס את ידיו לכיסים על מנת להפגין ביטחון, למרות
שכפות הידיים שלו הזיעו בצורה לא רגילה והוא ניגב אותן בפנים
כך, שלא ישימו על זה לב.

- לפני שבוע ,- התחיל ה" " ,- ישבנו ארבעים איש בזולה שלנו
והגיע אחד זר. הוא קרא ל... לא אזכיר את שמו, בצורה עזה מאוד
ולא מכובדת. שלנו התקרב בביטחון רב כי הרגיש שמאחוריו גב של
ארבעים איש והזר לבדו. בלי להוציא מילה הזר שבר לשלנו את הברך
בדריכה, כך שהעצם יצאה מאחורה. כולם קפצו לקבור את הזר, אבל
הוא לא התחיל לברוח ואמר כזה דבר: "מה אתה בוכה, יא חתיכת
כוסית!? כשתקעת לי סכין בגב כדי לקחת לי ארנק שלא היה בו כסף
לכיכר לחם אפילו, אני לא בכיתי. שנה הייתי בטיפולים בבתי חולים
שונים בגללך, יא חרא! אבל לא משנה כמה חרא שלא תהיה, אתה בן
אדם וחייבים לעזור לך. אני אתקשר להזמין אמבולנס כי אחד נפל פה
ושבר את רגלו". הוא הסתובב והלך. אף אחד לא נגע בו כי צדק.
אנחנו לא ברברים. גם אני מאמין בערכים מסוימים ובמיוחד בצדק.
הצדק איתך, יהודי, ברוך הבא. אתה נולדת היום ולא ביום הולדתך,
כי רק היום נולד בך גבר. קוראים לי " ". ואתה שמעתי "במבי"?
- תקראו לי גרש. פירושה של המילה מיידיש הוא צבי. זה שם המשפחה
שלי. הוא לא רחוק מ"במבי" והוא כולל בתוכו גם את היהודי שבי.
- תבוא הערב לזולה, גרש, אני רוצה להכניס אותך לצוותא.
- תודה, אהיה שם.

- צ'ופצ'יק, חלאס! כמה אפשר להסביר לך לא לקרוא לי "במבי"
יותר?
- סליחה. אבל אני לא מבין מה נהיה איתך. פעם ראשונה אני רואה
אותך הולך מכות. יכלו לקבור אותנו. אבל היית מגניב! איפה למדת
להתקוטט ככה? עזוב אותך להתקוטט, איפה למדת לדבר ככה? יצאת ממש
גבר!!! אבל למה, למה תקפת את ה"קרפדה"? הוא לא באמת ידע שאנו
יהודים. הוא סתם קילל אותך. עכשיו אבל כולם יודעים. אוי
ואווי!..
- מה?
- עכשיו כולם יודעים שאנו יהודים! אבי בכוונה לא לימד אותי לא
יידיש ולא עברית שלא יהיה לי שום מבטא. גם ברית מילה הוא לא
עשה לי כדי שלא יזהו אותי. ומה עכשיו, "במבי"?
- גרש! ריבונו של עולם, קוראים לי גרש!
- מה הסיפור שלך עם הגרש הזה?
- מה הסיפור שלי? בוא אני אספר לך את הסיפור שלי.

- אבא, מה זה יהודון? זאת קללה?
- איפה שמעת את זה? מישהו קרא לך ככה?
- לא. ראיתי שני שיכורים רבים ביניהם. הם קיללו אחד את השני
במילים אשר אמרת לי לא להגיד אף פעם. וכשאחד מהם מיצה את המלאי
שלו אמר לשני: "יא יהודון מסריח". ואז השני שבר על ראשו בקבוק
וודקה ריק וכשהוא נפל, הראשון הוציא את פינו, הראה לכולם, אמר
כי זאת ההוכחה שהוא לא יהודון והשתין על זה שאמר לו זאת. ואותי
שאלו הבוקר, אבא, בכיתה לפני שפגשתי את השיכורים, מה יותר חשוב
לי: שבת או יום ראשון? אמרתי שאני אוהב יותר את השבת... אני
באמת אוהב את השבת יותר כי אני רגוע שלא צריך להתעורר למחרת
בבוקר. הם אמרו לי שרק יהודים אוהבים שבת יותר מיום ראשון.
ואני חושב עכשיו, מה זה יהודי? מה, הייתי צריך ללכת איתם מכות
על זה? אז מה, אבא, כולם יקראו לי יהודון עכשיו?
 
 הייתי אז בן שמונה. וזאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את המילה
הזאת. אני אגיד לך יותר מזה. זאת הייתה הפעם הראשונה שנודע לי
כי אני בעצמי אכן יהודי. וגם ששבת היא זו שקדושה ליהודים.
 זה ממש מעניין איך יכול להתגלגל שם המשפחה. ליהודי, שלא משנה
איך קראו לו, היה שם המשפחה יהודי רגיל - הרש. היהודי נגלה
ובצורה כלשהי מגיע למולדובה. לאן היהודים האלה רק לא נגלו?! אז
היהודי שלנו מגיע למולדובה, או שבעצם, זה יכול להיות בנו או
נכדו. מישהו מהשושלת שהגיע למולדובה ונהיה הרשקו כי מוסיפים
במולדובה "קו" ליהודים. אולי כדי לזהות אותם בקלות, אולי בשביל
לזהות אותם ויש מצב שעושים זאת למען לזהותם. הכול יכול להיות,
קשה לטעון בוודאות. וחי אותו היהודי כמו הרשקו עד שצאצאיו
מגיעים לאוקראינה והופכים להיות הרשקוביץ' כי מוסיפים ליהודים
בארצות של מזרח אירופה "אוביץ'" כנראה בשל המסורת באותם
המקומות כדי... לא יודע, בעצם. יכול להיות הרבה סיבות לכך. ואז
בשנות השלושים של המאה העשרים רעב גדול באוקראינה. ומגיע אחד
הצאצאים של אותו היהודי לרוסיה ונהיה גרשקוביץ', כי ברוסיה לא
מסוגלים לבטא את האות "ה". כפי שנזכר למעלה, מגיע היהודי
לרוסיה ושמו אלי גרשקוביץ'. יש לו אישה - רבקה והם מתיישבים
להם ומקיימים, יחד עם שאר המצוות, את המצווה החשובה מכולן ,-
פרו ורבו. ונולדו להם שלושה גרשקוביצ'ים קטנים. ברוסיה משטר
קומוניסטי האוסר כל מה שקשור לענייני דת, אולם אלי גרשקוביץ'
לומד תורה בחשאי עם שאר יהודים והוא נהיה רב וחזן בו זמנית. לא
היה להם בית כנסת, אסור הרי, הז הם התפללו ולמדו תורה בדירה
ששכרו. ובמלחמת העולם השנייה גויס אלי לצבא הרוסי להילחם נגד
הנאצים. גם שם הוא הצליח לשמור על שבת ומצוות כי הסתדר טוב.
הוא ידע יידיש והמקצוע האזרחי שלו היה חייט. אז הוא היה
המתורגמן והחייט הפלוגתי. לא דרשו ממנו יותר שום דבר. בתום
מלחמה הוא חזר והמשיך לחכות למשיח, למרות שאסור היה אפילו זאת.
הוא החזיק ספרי קדושה בביתו ועשו עליו חיפוש וכמעט הביאו אותו
למשטרה. לא ידוע לנו איך ניצל אבל השוטרים לא נגעו בו. רק
החרימו את הספרים. גם לא ידוע לנו כיצד זה קרה אבל החזירו לו
אותם כעבור יומיים. וכך הוא התקיים. הילדים גדלו, ומה קורה
לילדים כאשר הם גדלים?! הם מתחילים בחיפושים אחרי הכלה. "אבא
,- קורא לו בנו ,- מצאתי לי אישה, אני הולך להתחתן איתה. אנחנו
אוהבים זה את זו. היא רוסיה, אבא". ובאותו רגע אבי קיבל סתירה
של החיים בלחי מסבי. זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה שאבא שלי
קיבל מכה מאביו. מאז שניהם לא מדברים...
 הבוקר ביקשתי מאבי להכיר לי את הקרובים היהודיים שלנו והסתבר
כי בי הם לא מכירים, אני גוי. צריך לעבור גיור בשביל להצטרף
ליהודים, העם הנבחר הזה, עם סגולה. מה לעשות אם אני חסר דת
לחלוטין? אז אני עשיתי היום גיור משלי. מעכשיו כולם יכירו אותי
ברחוב כיהודי. וכפי שמחליפים שם בגיור הלכתי, אני החלפתי שם
בגיור משלי.
- זה שאתה גבר כבר הבנתי, אבל למה אתה מדבר איתי כאילו אני אשם
במשהו? ומה הפואנטה של הסיפור שלך בכלל? מה אתה מנסה להגיד לי?
שקשה להיות יהודי?! אני יודע את זה יותר טוב ממך. אני יהודי
טהור הרי, לא כמוך. אתה גילית שאתה יהודי רק בגיל שמונה. אבי
הצטרך לשנות את שם המשפחה כדי להתקבל לאוניברסיטה.
- בדיוק, זאת הפואנטה. בשביל רוסים אני יהודי, בשביל יהודים
ובשבילך אפילו אני גוי. לכל מי שאינו יהודי העם הנבחר הזה קורא
גוי. וגוי - זאת מילה עם קונוטציה שלילית. אל תגיד לי שגוי זה
עם. יש הבדל מהותי כמו בין כושי לשחור וכמו בין יהודון ליהודי.
זה שאבי לא קיים את המצוות התקבל עוד איכשהו בעיני סבי, אך
הבחירה להתחתן עם גויה גרמה לו לוותר על בנו, אתה מבין זאת?
אז, בגיל שמונה, כאשר נודע לי כי היני יהודי, מי שלימד אותי את
המסורת היהודית הייתה אימא שלי. הרוסיה הזאת שכולה גויה, מי
היא בכלל בעיני עם סגולה?! היא זו שהסיגה מילונים ולימדה אותי
עברית קצת. כי היא חשבה שאם יש בי חצי מהדם היהודי, אז אני
צריך לדעת מהמסורת היהודית. זאת אישה שבגלל בחירתה אמה אמרה
לה: "אם תלכי עם יהודי, לא תקבלי ממני תחתונים מחורבנים
אפילו". "אלך בלי תחתונים" ,- אמרה. הסבתא שלי, שאמרה את המשפט
הזה, אמרה עוד דבר אחד. היא אמרה שמפריעים לקשר שאינו רצוי
לפני החתונה. ואם כבר לא הצליח לך, אחרי החתונה צריך רק לעזור.
היא גידלה אותי.
- סיפור מרגש מאוד. אבל ממתי נהית בכיין, תגיד לי? היית גבר
לפני חצי שעה, לא? מה אתה מנסה להוכיח לי עכשיו?  שאתה גוי
בשבילי? תפתח עיניים! אני לא נימול בכלל. איזה מין יהודי אני
אם אין לי ברית עם אלוהים?! ועל מי אתה כועס בכלל? אני לא
מבין. מי האשם בכול?
- ההורים של אבא שלי אשמים כי ויתרו על בנם ונכדיהם בגלל הדת.
ההורים של אימא שלי אשמים בכך שלא רצו לתת לה את התחתונים
המחורבנים. ההורים שלי אשמים בנישואים מעורבים כי נולד להם ילד
פרווה: לא חלב ולא בשר, שאין לו זהות. אני אשם שרק היום הבנתי
שצריך להיאבק על הכבוד. אתה אשם כי חושב שאתה לא אשם בכלום.
אבא שלך אשם כי לא לימד אותך עברית ויידיש בגלל הפחד. אני -
אין לי זהות ואני צריך להילחם עבורה. אתה - יש לך זהות אבל
גוזרים לך אותה בגלל הפחד. אני יודע מה זה פחד. כל חיי הפחידו
אותי: הוריי, חדשות, רחוב; ופחדתי פחד מוות. מהיום אעשה הכול
שישאר לי רק פחד מלאבד את הזהות והכבוד אליה. הכי פחדתי עד
היום ללכת מכות ושיגלו שאני יהודי. היום התגברתי על הפחדים.
אבל זה לא מספיק, כי אתה עוד לא התגברת ואבא שלך לא התגבר.
- סתום כבר! אתה מדבר שטויות!!! מה אתה מציע? לצאת לרחובות,
לצעוק: "אנו יהודים" ואז להרביץ לכל מי שיסתכל עלינו בעין
רעה?
- כמעט. וזאת רק ההתחלה. כי רק יהודים מתנשאים על הגויים על
ידי כך, שמסתירים את זהותם בחוץ לישראל. זה מסוכן הרי להסתובב
עפ מגן-דוד וכיפה ברוסיה. למען האמת יש להסכים כי זה נכון, אבל
בגלל שזה נכון צריך להסתובב עם כיפה ו/או מגן-דוד דווקא.
- מה אתה רוצה להוכיח לכל העולם? שאתה יהודי?
- בדיוק ככה. אני היום הוכחתי שאכן אני יהודי. ואתה, יחד עם
אבא שלך, כל חייכם תישארו יהודונים בלבד. אין לי כוח לשמוע מה
יש לך להשיב לי על זה, מצטער. פשוט תחשוב על זה, אחי. שלום.