מהלכת ברחובות עירי
עיר, היני לך בת, את לי אם.
חומך המוכר חובק גופי
ובנעימים בו מתמקם.

יודעת, אותך לי נתן יה,
כן את, בירת השרון.
נראית ככלום לא היה, לא נברא,
ממשיכה באותו הסאון.

כלום אינך מבחינה בהרהוריי?
עת מהלכת בין רחובות.
הגיגים עמוקים שקעו חושיי
בראשי, מנגינות מעיקות.

והנה ריח תפוזים נמוג והלך,
פינה מקומו לקדרות.
ולמרות הכירי היטב אותך,
פוחדת לאבד התמצאות.

דמויות מרצדות בין הצללים
חולפות הבריות על פניי.
פוערים את פיהם הנוהם, בניינים
חרישית מדברים אליי.

וחיזקוני, דרכי לי הזכירו,
השיבו את כל תכליתי.
בפתחי עיניי לשנתם חזרו,
אך מילותיהם נחקקו בראשי.