אני כבר מתגעגעת. רק אתמול טסת, ואני כבר מתגעגעת.
רק אתמול נפרדנו - ואני מתגעגעת.
בסתר ליבי קיוותי שלא תעלה על הטיסה ולו רק שאוכל להציץ
בעינייך עוד יום אחד. אני מודה, התאכזבתי לשמוע שלא חזרת.
רק היום הצלחתי להשתכנע ולתת לדמעות לפרוץ להן החוצה.
אגרתי ואגרתי ושמתי פרצוף שמח של גיבורה עשויה ללא חת, שכל
הקטע הזה ממש לא מזיז לה. ומבפנים, התרסקתי לחתיכות, ואף אחד
לא הבין באמת. כולם עם משפטי החוכמה שלהם שזה יעבור, שאתה הוא
זה שהפסדת- ואני מגוננת ומחפה עלייך ומשום מה מרגישה שאני היא
זו שהפסידה אותך. אני סופרת את הימים עד שתחזור, כביכול מתוך
אמונה ולו הקלושה ביותר, שיש לי למה לחכות.
בפעם הראשונה בחיי אני מוצאת עצמי מסרבת לוותר.
אם רק היית מבין שאני מוכנה לעשות בשבילך כל כך הרבה, בין אם
זה להזיז עבורך הרים ומכשולים, להיות היד התומכת, הבנאדם
המבין, ובין אם זה להשתתף בשמחתך, או כל אימת שיתרחש.
אבל אתה מונע מעצמך את מהלך הפתיחה למשחק הזה שנקרא "מערכת
יחסים". אתה מונע את עצמך, את הוויתך האמיתית, את היציאה
לחופשי מהכלוב שסגרת את עצמך בו ואתה לא מנסה להשתחרר ולתת בי
אמון, אלא רואה בי בעלת אינטרסים אפלים שתפיל אותך ברישתה
ותנצל אותך עד הטיפה האחרונה.
מי כמוני מבינה את הסגירות, את הקושי בלתת אמון ואם רק היתה לי
ההזדמנות להבהיר לך עד כמה אתה חשוב לי בשל אותן תקוות שנטעת
בי שלא האמנתי שיופיעו אצלי אי פעם, וכשניסיתי להסביר לך
נתקלתי בחומה המסרבת ליפול,באדם המונע ממני את תחושת ההבנה
והרגישות שהבטיחו לי מבעוד מועד שקיימים אצלו. אין צורך להבהיר
את מידת האכזבה והפגיעה שחשתי.
שיגע אותי שכולם מסביב נתנו לעצמם את ההזדמנות הנהדרת בלהכיר
אותי באמת מבפנים והחמיאו לי על ה"תגליות" שמסתתרות מאחורי
העיניים הכחולות שלי.
ואתה, מנעת מעצמך את הזכות שלמעשה ניתנה לך, כי אני נמנעת מלתת
לכל אחד שנקרא בדרכי להכיר ולהיווכח בעצמי-האני שלי הפרטי.
הרמת ידיים תוך ביסוס טענות על ה"כלום". השתייכתי שנים לאותם
קבוצת "מרימי הידיים", עד שנוכחתי לדעת מה רב הוא ההפסד
שספגתי.
עצוב לי לדעת שדווקא אתה משתמש במעין חולשת אופי זו כתירוץ.
בתקופה זו או אחרת בחייך תבין שמרוב הרמות הידיים הללו, פיספסת
דברים שהיו יכולים להיות לטובתך בלבד. (ולא, אני לא מכניסה את
עצמי לקבוצת הדברים הללו, למרות שבצד השחצני שבי אני מוכנה
להצהיר שפספסת...).

מחר אני הולכת לפגוש בחור שבעבר היו לי רגשות כלשהם אליו.
אני הולכת להביט לו לתוך העיניים על מנת להצדיק את רגשותיי
שניסיתי להתכחש אליהם זמן רב. ניסיתי לדחוק אותם עמוק בתוכי
ולהאמין כי היתה זו אשליה בלבד.
היממות האחרונות שברו בי את המחסום הזה.
מחר, באופן סופי אני יודעת, אני הולכת להביט בבחור ההוא
ולהאמין לרגשות שהציפו אותי ממזמן.

זה בטח בגלל החיוך...
זה בטח בגלל המבט הילדותי המקסים שבעינייך.
זו אשמתך,
אשמתך שהתאהבתי בך.

מחר אני אפגוש בחור אחר ואחשוב רק עלייך.

                                                           
    -אני.