4 וחצי בבוקר, הרוח נושבת
ואת יושבת
כל כך יפה, שבא לבכות
בא לבכות
כן הוא יודע, גם הוא אהב אותך
את העיניים התמימות
את החיוך המתוק כל כך
4 וחצי בבוקר, הרוח נושבת
ואת יושבת
מחבקת את עצמך, כי הוא לא יחבק עוד
מנסה לשכוח את כל החיבוקים..
אך הזכרונות ימשיכו לרדוף אותך
האצבעות יהלכו על בטנך
מלמעלה למטה
והרוח שורקת, לוחשת באוזניה
כמה אהב אותה, את השיער המתבדר
שחור כמו הלילה
את החיבוק הבוטח
החיוך, שנועד רק לו
4 וחצי בבוקר, הרוח נושבת
ואת יושבת
זוכרת איך אמר שאת הכי הכי
זוכרת איך הבטיח שרק אותך אוהב
זוכרת איך נשק באהבה
בתאווה
את כל גופך
מילים מתוקות, חושפניות, עמוקות
עמוק כל כך, כל כך עמוק
כמו חץ המפלח את גופך לאורכו
אהבה חונקת,
כך הגדולים אוהבים הוא אמר
ב4 וחצי בבוקר, כשהרוח נושבת
את יושבת
בוכה את התמימות החוצה
היא מטפטפת לרגלייך
מתוך ריסים ארוכים
ונעלמת מחייך לנצח
|
