ואחרי הפרידה, המיטה לא נראית לי גדולה
כשהשמש נדלקת ואת אינך לצידי,
אני קם מערבב שתי סוכר בקפה
מדפדף בעיתון, זה אפילו נראה לי טבעי

זה מרגיע להכנס אל הבית כשהכל מונח במקום,
לראות סרט אקשן טיפשי להחריד
ולא לחשוב לרגע אם את היית נהנית,
או אם היה לך בכלל מה להגיד

בהמולה של הלילה, בפאב הסואן,
אני שותה וצוחק ובקושי זוכר
ניגש לאחת שיושבת לבד
זה כל כך סתמי, אבל בכל זאת עוזר

אבל אז בדרך הביתה, לבד בשדרה
פתאום זה מכה בי ללא אזהרה
מהיום שעבר רק צביטה נשארה...
זה עצוב, אבל בלילה את הכי חסרה