אלכס נבון / פתית |
רוקד לו מאוהב.
נועז נולד וכך נישא
על רוח חמימה.
שמשות הליל הן מלטפות
אותו במבטן,
אך הוא לבד והוא בודד.
נמס, טהור הדם.
ותמורתו נולדה טיפה,
וכדמעת הליל
זולגת לה דממה,
ומתמזגת היא בצל.
הבוקר בא וערפל הגיע.
קצת אור נמזג אל שחר הרקיע.
טיפות הגשם האילמות,
הן לא יודעות לרקוד.
אך כשסיים לבכות הבוקר
לי נשארו דמעות.
כעת, בבוקר אביבי
נותרה בחירה אחת;
האם לבכות על הפתית
או להתחיל לרקוד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|