זה נהפך כבר למסורת; בכל פעם שאני מסיים לפתור חקירה ומקבל את
הכסף שמגיע לי, אני מגיע לכאן - לפאב של מירי, אני מזמין בירה
וצ'ייסר ונהנה מזה שהמקרר באמת יהיה מלא בזמן הקרוב והחתול שלי
אולי ידבר איתי ברגע שאאכיל אותו.
הערב לא ריק אבל עדיין יחסית שקט. שני שיכורים מטילים מטבעות
על הדלפק, כמה זוגות מסתודדים בתאים, הברמן עסוק אבל עדיין
מצליח למצוא זמן לבדוק את הלקוחות ואני בפינה הרחוקה מהדלת
שמשקיפה על כל המקום, משקפי השמש שלי מונחות על הבאר, לידם
חבילת ווינסטון ומעליהם זיפו שחור עם חריטה שנתנו לי החברים
במשטרה כשעזבתי.
הבירה והצ'ייסר מגיעים, איזו בירה בלגית שהברמן הזמין לי עם
היילנד פארק וויסקי, איזה וויסקי סקוטי שמחליק בגרון כמו...
ובכן, כמו וויסקי טוב. שמגיע בזמן הנכון, בדיוק כשבחורה
מתיישבת לידי ומזמינה קוסמופוליטן עם תוספת וודקה. היא נשענת
קדימה כדי שהברמן ישמע אותה וכשהיא חוזרת לכיסא היא בודקת את
הסביבה אבל מתעלמת ממני. אני מוציא לאט מאוד סיגריה ומגלגל
אותה בין אצבעותיי. אני מנסה לתפוס את המבט שלה וכשאני מצליח
אני מושיט את החבילה לעברה, "סיגריה?"
היא מסתכלת עליי במבט בוחן ואז מושיטה את ידה ומוציאה סיגריה.
לאחר מכן היא שמה אותה בפיה ומלכלכת אותה עם האודם הבורדו שלה
ורק אז אני שם לב אליה באמת - היא אישה באמת יפה, עם שער
ברונטי עד לגובה החזה, שמלת ערב צמודה, נעלי עקב שלא מתאימים
לבר מהסוג הזה, עיניים ירוקות צלולות ופה שמכוסה באודם בורדו
חזק ביותר, היא מדיפה ריח מבושם יקר כזה שמקבלים מתנה מחברה
שבאמת יודעת איזה בושם החברה שלה רוצה.
אני מצליף את הזיפו שלי כלפי מטה, מה שפותח את המכסה בקליק
רעשני; לאחר מכן אני מכניס את הסיגריה לפה שלי ומשתמש בידי
הפנויה כדי להקיש על הגלגל; האש ניצתת ואני מדליק לה את
הסיגריה. היא מסתכלת עליי וממלאת את פיה עשן. לאחר מכן העשן
נעלם במורד הגרון וגם לשם הולכות עיניי, אני חוזר לעצמי ברגע
שאני שומע אותה, "שמי ג'קי, תודה על הסיגריה. אני רואה שאתה
חוגג שם, לכבוד מה?"
הסתכלתי עליה וניסיתי שלא לקפוץ על המציאה "אני? לא חוגג, סתם
שמח מסיום של עוד יום עבודה מוצלח."
היא מטה את ראשה אחורה בניסיון לגמור את כל המשקה אבל משאירה
קצת בתחתית הכוס "ומה כל כך מוצלח בו?"
"פתרתי איזה מקרה של חטיפה ואונס, שלחתי אותו לכמה עשורים
טובים בכלא", אמרתי כבדרך אגב.
"המקרה של הילדה מבוסטון? באמת? חשבתי שחוקר פרטי פתר את
זה..." היא התחילה לנוע בכיסא חסר המשענת שלה.
"ומה גורם לך לחושב שאני לא חוקר פרטי?" הפניתי את מבטי ממנה
אל הברמן שניסה להתחיל עם איזה זוג בחורות בסוף הבר. הוא נראה
לי נשוי אבל לא ממש אכפת לי - אם אשתו תתחיל לחשוד זה אומר
יותר עבודה בשבילי.
"אני יודעת איך קוראים לך..." היא השעינה את הסיגריה במאפרה
וסיימה את הקוסמופוליטן שלה, "גרג משהו... גרג... איזה חברת
בירה אני לא מצליחה להיזכר, אני זוכרת שזה שעשע את החברה שלי
קטי, אההה אני לא מצליחה להיזכר..."
"מילר", אני מעביר את ידיי בין הכיסים ומוציא כרטיס ביקור עם
שמי ומספרי עליו. "גרג מילר". אני מושיט לה את הכרטיס והיא
בוהה בו כאילו היא מנסה לפתור משוואה עם שני נעלמים.
"מילר... נכון. היה מפחיד לרדוף אחרי הפסיכופט הזה?"
"בשביל בן אדם שהצליח לקחת ילדה באמצע קמפוס מלא סטודנטים
ולהיעלם בלי עקבות הוא די מטומטם, אפילו לא יריתי פעם אחת
כשעצרתי אותו." נזכרתי במה שקרה בבוקר, וחייכתי לעצמי.
בשלב זה היה לה מבט שסימל התעניינות מזויית אבל כנראה שהייתה
לה סיבה לזה. "מה קרה? איך תפסת אותו?"
למרות הזיוף המשכתי וכנראה שעשיתי זאת מתוך רצון להריץ את
התרחיש המשעשע עוד פעם. "מצאתי את הבית שלו דרך מזכירות
הקמפוס; הוא היה סטודנט אז זה היה יותר פשוט ברגע שהיה לי שם.
הגעתי ומצאתי בית ריק עם בחורה אחת מוטלת באמבטיה. שאלתי אותה
איפה הבחור והיא מלמלה משהו בקשר לזה שהוא יחזור עוד מעט.
ירדתי למטה וחיפשתי שירותים; מצאתי ליד המטבח שירותים עם
אמבטיה וכיור. הלכתי ונברתי בארון שלו, שם מצאתי דבק מגע.
הלכתי לטלפון והתקשרתי למוקד הארצי וביררתי מה המספר שממנו אני
מתקשר. סיימתי את השיחה ושפכתי דבק מגע על הטלפון שהנחתי בחזרה
על כנו, הלכתי לשירותים וחיכיתי." הפסקה דרמטית, שתיתי לאט את
סוף הבירה שלי. "אחרי עשר דקות שמעתי אותו חוזר, הוצאתי את
הפלאפון שלי וחייגתי את המספר, הטלפון צלצל ובמהרה הבחור הלך
לענות, כשהרים את השפופרת ניתקתי ותהיתי האם הוא כבר הבין שיש
לו את החרא הזה על הידיים, אחרי דקה הוא נכנס לשירותים וניגש
לכיור. הוא לא הבחין בי עד  שהרים את ראשו וראה אותי משתקף
במראה. הוא לקח כמה שניות וניסה להבין מה קורה וכשנפל לו
האסימון הוא ניסה לרוץ לדלת. עם רגל מוכנה על הקצה הטחתי את
הדלת וקמתי, תוך כדי שאני מוציא את הידיים מהכיסים ומניח אותם
בצד הגוף. הוא הביט בי במבט מבולבל כשידיי נהפכות לאגרופים.
ראיתי את הרצפה נעשית רטובה מתחתיו וחייכתי, החלטתי שהספיק
לי... הוצאתי מאחורי גבי אזיקים והושטתי אותם אליו, הוא בהה
בהם וכנראה החליט שהם לא מתאימים לצבע הלבוש שלו; הוא דחף אותי
אחורה ופתח את הדלת. קמתי, רצתי אחריו ולמזלי הוא רץ לאט...
בעטתי לו בברך מאחורה, מה שלרוב מפיל אנשים לרצפה. לאחר מכן
הנחתי לו מכה על העורף ועילפתי אותו. כפתי אותו בזמן שהוא נאנק
על רצפת הסלון, עליתי למעלה ושחררתי את הבחורה, הזמנתי משטרה
ואמבולנס וחיכיתי."
היא בהתה בי בתחושה מבולבלת, וזה שעשע אותי עוד יותר. לרגע
חשבתי שהיא הולכת לבכות אבל זה עבר לי ברגע שהיא הרימה את
הסיגריה ולקחה את השאיפה האחרונה ממנה, "זה קורה לך ביום יום
שאתה פותר כאלה מקרים בכזאת פשטות?"
"לא, בהחלט לא, בגלל זה הבירה והוויסקי". הבטנו זה בזה אבל לא
דיברנו. היא בחנה אותי, אני בחנתי אותה. בסופו של דבר היא פתחה
את פיה, והמשך השיחה הידרדר לפי כל אמות המידה. "אתה רוצה ללכת
לאיזה מלון? יש אחד לא רחוק מכאן."
"אני אומר לך, המזל שלי לא מאבד מעצמו היום", באתי כבר לסיים
את הערב שלי בבר ולהמשיך אותו במלון כשהיא המשיכה את המשפט
שלה, "עם המשכורת שבטח קיבלת על פענוח המקרה תוכל להרשות
אותי". ברגע אחד פניי השתנו, חזרתי לתנוחה הנורמלית שלי על
הכיסא וראיתי שהיא מבינה את העניין, זאת לא הפעם הראשונה שאדם
דחה אותה כשהבין את המקצוע שלה.
"אני מבינה שאתה לא מעוניין?" היא עמדה ובדקה האם היא רוצה
להישאר או לעבור לדג הבא שלה.
"זה לא שאני לא מעוניין אבל זה תלוי באיזה עניין את מדברת, בך
כמובן, אבל אני חשבתי שאני כזה שרמנטי שתשלום לא יהיה חלק
מהיחסים שלנו."
"אתה באמת שרמנטי אבל בחורה צריכה לעשות כסף." היא נשענה
ונישקה את הלחי שלי, ולאחר מכן יצאה מהבר.
אין מה לעשות, לפעמים משחק לך המזל ולפעמים ניגשת אליך זונה
ומתעניינת בך. הרגשתי רצון למצוא מישהי עכשיו רק כדי להראות
לעצמי שאני יכול, אבל גם הרגשתי בסדר עם עצמי כי מכל הבחורים
שכאן היא ניסתה אותי, אולי זה בגללי או סתם אני נראה כאילו מצב
ארנקי טוב יותר מרוב האנשים ואולי סתם אני מטרה קלה כי אני
יושב לבד.
מרחוק אני רואה את הברמן מתאכזב מחוסר השיתוף מצד הבחורות, הוא
מחייך אליי ומרים את כתפיו בניסיון לומר "מה לעשות..." הרמתי
את סנטרי במחווה אליו והוא ניגש אליי. "למה לא אמרת לי בקשר
למלכודת הדבש הזאת? ראית אותה מחפשת טרף בהתחלה ומוצאת אותי."
"לרוב אני לא אוהב את כל הזונות שמסתובבות כאן אבל חשבתי
שעכשיו אחרי שפיצחת את המקרה תרצה אולי קצת לנוח בעזרת ג'קי;
היא לא מקבלת הרבה תגובות שכוללות את המילה 'לא', אבל זה היה
אחד מאכזב, חשבתי שתלך עליה." הוא הוריד בקבוק מאחד המדפים
ומילא לי מחדש את הכוס.
"אני חושב שעדיף שאמצא לי מישהי בכוחות עצמי, הרי איפה כל הכיף
אם לא בחיזור?"
הרמתי את הכוס והורדתי את רוב המשקה, וכשהכוס ירדה בחזרה למטה
נגלה לעיניי בחור שנשען על הבר ומביט בברמן. הוא היה בן עשרים
וקצת עם תווי פנים חדים וזקן תיש נכבד. הייתה לו חליפה שחורה
עם חולצה אדומה מתחת, מה שלא בדיוק התאים לדרקון המקועקע שטיפס
לו על הצוואר. הוא דיבר לאט אבל בלחץ, נחמד אבל עם רצון להגיע
לעיקר. "שירתת אולי בזמן האחרון בחורה צעירה, יפה עם חצאית
שחורה, קוראים לה ג'קי?"
הברמן היה מבולבל, לא ידע אם לענות בכנות או לא. "ומי שואל?"
לבסוף החליט שזאת התשובה המתאימה.
"חבר, אני מנסה למצוא אותה, יש לי משהו חשוב למסור לה."
הברמן עדיין היה מהוסס אבל נכנע למבט של הבחור "כן, היא הייתה
פה, בדיוק פספסת אותה."
"אתה לא יודע במקרה לאן היא הלכה?" בשלב זה רוב הדיבורים שלו
היו עם הידיים, ספק מתורבת ספק כפרי.
"לא, היא לא התייעצה איתי בקשר להמשך הערב שלה."
"תודה", הבחור הניד בראשו ונעלם מאחורי דלת הכניסה. ניסיתי
לקבל מידע מפניו של הברמן אבל כל מה שקיבלתי זה אי הבנה.
קמתי, שילמתי, הלכתי.

הבוקר הגיע כמו משאלת מוות, כאב ראש שמערער את שיווי המשקל שלך
בכל פעם שאתה מתקדם, וצלצול מחריש אוזניים. ניערתי את ראשי
בניסיון להיפטר ממנו אבל רק אז ראיתי את הטלפון שלי רועד מרוב
עצבנות.