חברה שלי לא עוצמת את העיניים אף פעם.
לא כשאנחנו מתנשקים, לא כשאנחנו מדברים, לא כשאנחנו מזדיינים,
ולא כשאנחנו עושים אהבה.
פעם, בהתחלה, כשרק הכרנו, התביישתי לשאול אותה על זה, חוץ מזה
שזה גם קצת הדליק אותי, אבל גם את זה התביישתי להגיד לה.
יש לה עיניים מיוחדות לחברה שלי, לא כחולות או חומות או ירוקות
כמו שיש לכולן, העיניים של החברה שלי הן סגולות. יש כאלה
שאומרים שזה סוד הקסם שלה. "אולי זה בגלל זה?" שאלתי אותה
בתקופה שהיא כבר היתה מרשה לי להוריד לה את החולצה,והיא ישר
הייתה מתחמקת עם עוד איזה ציטוט מהספרים שלה באנגלית שאף פעם
לא הבנתי.

כשהיא מחייכת העיניים שלה נהיות יותר גדולות, וכשהיא בוכה,
והיא בוכה, הן נהיות מלוחות, אבל אף פעם אף פעם לא סגורות.
מה לא הצעתי לה?! תה הודי, דיקור סיני, בוטנים אמריקאיים, רוטב
צרפתי, טיפות עיניים רומניות, אבל היא, בשלה, עם העיניים
פקוחות. "אני פוחדת שאם אני אסגור את העיניים ואפתח אותן אתה
כבר לא תהיה שם", היא היתה אומרת לי כשכבר היינו מזדיינים. "
לא קונה את זה", הייתי עונה לה בזלזול, ופעמים גם מוסיף איזו
יריקה כדי להרשים אותה, "לא קונה את זה". והיא היתה מסתובבת
והולכת לישון, עם העיניים פקוחות לרווחה, במקרה שתהיתם.

בתקופה שכבר היינו עושים אהבה, התחלתי להשלים עם המצב.
זאת חברה שלי, יש לה עיניים סגולות שהיא אף פעם לא סוגרת, וככה
אני אוהב אותה, אני חושב.
היום יש לנו ילד והוא כבר עוד מעט בן 7. הבטחתי לו שעד
היומולדת הוא יצליח לעצום עין אחת ולקרוץ.
הוא יצליח, אני חושב.