המציאות הקשה לפתע תוקפת את התקוות.
החלומות מתנפצות לאשליות.
אש בוערת בתוכי, ואני נלחמת.נלחמת עם עצמי.
כואב ושובר התסכול היומי, שכלום לא הולך,ופתאום כלום לא שלי.
נשארת לבד, בוערת לאט,
והמלחמה שמתנהלת בתוכי רק מתגברת.
רוח קרה נכנסת לחדר, והדמעה שעל הלחי מתקררת ונעלמת.
לפתע סכין דוקרת את ליבי, כל שאי פעם היה נעלם,
ושוב - אני נותרת לבדי.
השקט מפחיד והצל של עצמי מבהיל.
שוב אותו צליל של אכזבה, שוב אותה תחושה של מוות, ובושה.