אימא:
היית כל כך טובה, היית מדהימה.
היית כל חיי, היית אהבתי.
היית כל עולמי.
היית מה שאכלתי בבוקר ומה שאוכל בערב.
כשאת לא איתי, כשאת לא איתנו פה,
אני לא מסוגל לחוות את עצם המחשבה.
פנחיך היפות המלטפות, המעודדות.
אוף.
פנייך שכאילו היו מתאימות לכל מצב שעובר עליי, ואת?
את, עם מבט אחד, ולא משנה מה עבר עלי,י המבט הזה ישר כיוון
לאותה מטרה שלה נזקקתי.
אימא...
אם אפשר היה לצעוק מהאותיות לא הייתה נשארת פה עין יבשה למעני,
צעקה שתשנה את העולם ותחזיר אותך, צעקה שתטחן את כדור הארץ
לפירורים.
מסכן אבא שנשאר לבד.
אימא, מה את צריכה שם למעלה???
את מסתדרת?
צריכה משהו?
את כל כך חסרה לי.
את כל כך לא איתי.
כל כך אין לי, אימא,
כל כך אין לי חיים.
אין לי מי שיעודד, אין לי מי שינחם.
עם כל הרצון הטוב, אף אחד לא יודע כמה, אם בכלל, מה הפסדתי.
אני לא מאמין.
אני לא חולם???
אולי, בעצם הלוואי...
אימא, כבר אין לי דמעות.
אני בטוח שגם בזה היית עוזרת לי והיית נותנת לי דמעות.
אבל את לא פה.
אימא, תעזרי לי עוד פעם אחת?!
בבקשה.
תני לי דמעות...
ולו אחת.
בבקשה.
אימא, כל יום שעבר עליי, כל שבוע,
אין לי למי לספר.
אין סיבה לרוץ הביתה.
אבא?!
חח...
אבא ממש לא מבין אותי כמו שאת הבנת!
אימא'לה...
את בטח מנסה ללטף אותי עכשיו, אבל זה לא עוזר כי זה לא נוגע
בי,
כשאני בא לקברך.
אוף.
אני מזדעזע רק להגיד את המילה קברך.
איפה את?
את לא בבית,
אההה, את בעבודה.
לא...
את בקבר!!!
את לא חיה.
הנשימות החמות שלך שהיו עוזרות לי להירדם כשהייתי ילד עוזרות
לי עד היום.
חבל שלא שמתי את האוויר ההוא בתוך בקבוק והייתי נושם קצת בכל
פעם...
שאני בא ל... איפה שאת נמצאת
אני לא מקשר כלל את האבן ללב, לצורה, לאופי וליופי המלכותי
שלך!
מה זה האבן הזו?
מי קבע שמתים?
למה הוא קבע?
רק תעני לי!!!
בבקשה, אימא, רק עוד פעם אחת תגידי לי לילה טוב...
בבקשה, תקראי לי לאכול.
תקראי לי אפילו כדי לצעוק עליי.
מי ייתן נפשי תחתייך?!
אלוקים, למה לא לקחת אותי במקומה???
למה?
לחשוב שאצטרך לחיות עוד יום בלעדייך מביא לי חלחלה...
שבוע?
חודש?
שנה???
אימא, אם את מתפללת עליי,
התפילה היחידה שאני משתוקק שתתפללי היא שאני אהיה איתך ומהר.
כן...
לא משנה לי כבר איפה זה יהיה.
רק לחשוב שכדי להיות איתך בקשר אני צריך להתייחד עם נר
או לנסוע ל...
למה החיים לא הוגנים?
העולם לא היה ראוי לך, אימא,
אני לא הייתי ראוי לך.
שאבא יבכה???
מה? אמרתי יבכה?
חחח... אבא הוא הקשוח בתבל,
ועכשיו הוא משתנק רק כשהוא רואה אותי כי הוא נזכר בך.
כמובן הוא בורח לפינה בלי אפשרות להגיד לי אפילו: "שנייה, אני
חוזר".
פניי גורמים למישהו לבכות.
אבל היה שווה להכיר אותך אפילו עם הצער שאני חווה ואחווה.
הייתי נותן את כל מה שיש לי עבור רגע אחד איתך.
הכול!!!
הכול.
את יודעת שחן מזכירה אותך?
תמיד אמרת לי שאני דפוק שאני נמשך לבחורות כמוך.
אבל זה מה שמציל אותי היום.
זה מה שגורם לי להרים עיניים לעולם הזה
הרצפה מוכרת לי טוב כבר.
אני ישן במיטה שלך,
מתכסה בבגדים שלך,
מתמלא בבושם שלך.
אם פתאום תחזרי אל תתפלאי למצוא את הכרית שלך צהובה וסחוטה
מדמעות.
המיטה שלך.
מי האמין שהמיטה שלך תהיה מקום הבילוי המועדף עליי?
זוכרת שנתת לחן את האיפור שלך?
ובכן, היא עברה לגור איתי אז אני שומר עליו כמזכרת...
אפילו שאם היית פה היית אומרת לי כדרכך, "זה שלה תחזיר לה
מהר!!!"
אבל כן, זה לצערי הזיכרון היחיד שלי ושלה ממך.
מי האמין שחן לקחה את זה יותר קשה ממני.
לידה אני צריך להיראות גבר,
אבל אני סמרטוט כבר.
לא נשאר לי שום שבריר דחוק של כוח, של גבריות.
מי האמין שהגבריות שלי תלויה באישה היחידה שלי, את?
חבל שלא אמרתי לך.
איזה טיפש הייתי!
למה לא ניצלתי כל רגע איתך?
אבל אני עושה כמצוותך ונשאר קר רוח,
רגוע עם כל מה שעובר עליי בלעדייך.
מנחם את עצמי פה ושם,
את חן פה ושם,
את אבא פה ושם,
את תום והבית.
הבית היתום שלך.
המטבח,
הסירים,
האיפור והבושם,
המיטה והכרית,
את כולם אני מנחם.
את כולם אני מעודד.
את כולם אני מחזק.
רק אותי,
אני מחכה שאת ולא אחר,
אפילו לא עצמי,
תבואי ותנחמי אותי,
תבואי ותלטפי אותי,
להרגיש את חום פיך עליי, זהו רצוני היחיד.
זוהי שאיפתי.
זוהי הפנטזיה שלי.
את!!!
אימא...

אוהב,
אליה..