הלכתי לחפש את האמת. מצאתי רק שקרים. מצאתי שכדור הארץ לא עגול
ושאין קווים ישרים. לפיכך, כבר חצי מהדברים שאני יודע אינם
נכונים. מצאתי שהכל נשען על העבר, שככל הנראה מלא בשקרים.
הבנתי שצריך לחזור להתחלה, אבל נתקלתי באינסוף.
מצאתי סטירות וחוסר אונים. התמכרתי לחיפוש אחר האמת. הבנתי
שהיא יכולה להיות בכל מקום. היא יכולה להימצא בכל דבר נתפס, או
לא נתפס. בחישוב מתמטי או בצורה של אבן באמצע מדבר.

רכבתי לחפש את החופש. מצאתי בדידות. מצאתי שבשביל חופש צריך
להיות בלתי תלוי. לא באדם ולא בטבע. לא בחי ולא בצומח. לא בעבר
ולא בעתיד. מצאתי שהחופש הוא עצם המחשבה. המחשבה הבלתי תלויה.
הבנתי שצריך להתנתק, אבל תמיד נאחזתי במשהו.

נסעתי לחפש את המשמעות. מצאתי שהכל הבל הבלים.

גלשתי לחפש ריגושים. לא, ממש לא. אני סתם מתבדח.

טסתי לחפש את היופי. מצאתי פשטות. הבנתי שאי אפשר להגדיר אבל
תמיד אפשר לתת דוגמאות. גיליתי שפעם הכל היה יפה. ועכשיו, הכל
נהיה מכוער עם הזמן.

זחלתי לחפש את האהבה. מצאתי עצמי מחפש אמת, משמעות וחופש.
מצאתי ספרים, שפות, רעיונות, תבניות, מאמרים, מספרים, בהיות,
תהיות, לבטים, עצב ושמחה.

שטתי לחפש בחורה. לא מצאתי.

נלחמתי לחפש את הצדק. מצאתי הגינות ויושר. גיליתי שלאף אחד
אין. לכולם יש שנאה, קנאה, תאווה, כעס, גאווה ואגואיזם. הבנתי
שפעם כולם היו הגונים וישרים. ועכשיו, כולם מתקלקלים עם הזמן.

ברחתי לחפש את אלוהים. מצאתי פחד. פחדתי למצוא.

ירדתי לחפש את השלם. מצאתי שהכל מתחלק. הבנתי ששוב אני נתקל
באינסוף.

רצתי לחפש את מה הכי חשוב לחפש. מצאתי שהכל קשור. מצאתי שאוכל
להשליך אותם אחד על השני. שהכל תלוי, שהכל יחסי. מצאתי שאוכל
לקשר בין האהבה לאמת, בין המשמעות ליופי, וכך הלאה.

מצאתי שהכי חשוב זה לחפש.