- דופק אני בשער
פתחי לי, אחות.
הכניסיני תחת גג
והיי לי עוד ועוד.

- לא, לא אפתח!.
ואייה אתה היית?..
כאשר זעקתי שמך
לא מצאתיך.

צלקות עוטות את ליבי
ורגליי "נמלים"
כאשר אני נזכרת כמה רצתי בשבילים
ודפקתי אני על דלתות,
ושאלתי לראותך
אבל איש לא הבחין בך
וגם לא במצוקתי שרק הלכה והתחזקה
- פתחי לי, אחות, הרי חזרתי מן הקרב.

- לא, לא אל תשקר לי,
אתה עוד נער מאוהב
עימה בילית לילותיך
והיא כעת רצתה לבד.

- מה פתאום, את מדמיינת, את פוגעת בעטי
אותו עט שכתב עלייך את כל ספר השירים.

- וכעת כיצד אדע האם אתה אמת דובר
את הסערה שהתחוללה בי, לא תוכל לשער
פתטית תפילתי, אשר קוראה לשובך
וכעת אתה חוזר, אך מי ייתן לי תשובה:
האם באמת דמותי הייתה חלומותיך?
והאם באמת אתה לא חוזר, רק
כי היא איננה חפצה בך עוד
ואתה זקוק למקלט...?