הוא

הוא לא יודע מה הוא יעשה אם זה לא יקרה,
אוטוטו צריך להיות מה שיגרום לזה לקרות,
ואם זה לא יקרה,הוא ימות.
זאת אומרת, הוא לא באמת ימות, הוא יהיה עצוב.
מאוד עצוב.
והוא לא ממש בטוח אם הוא יוכל להעביר את העצב הזה, ובשבילו
עצוב זה יותר ממדוכא,כי מדוכא לפי דעתו הפך למשהו רגיל ויום
יומי אצל מתבגרים.

הוא באמת ינסה,
את המרב שהוא יכול,
כדי שאחר כך הוא יוכל להתנחם בזה שהוא עשה את המקסימום.
ואולי בעצם דרך הידיעה שהוא ניסה בכל רמ"ח איבריו- לא שהוא
יודע מה זה רמ"ח, אבל הוא מתאר לעצמו שזה הרבה איברים בעסק,
וכשהוא נזכר שגם התחת נמצא ביניהם אז הוא מגחך- אז הוא יגיע
לנחמה, ואפילו אם הוא ממש ישתדל, הוא יוכל להתגאות בזה שהוא
ניפץ את המשפט הידוע לשמצה "לכל עבודה קשה יש תוצאות", או
שלא,כי בעצם כשהוא חושב על זה שוב אז הוא מבין שיש תוצאות לא
טובות, כמו כשהוא קיבל 56 במבחן בטבע בכיתה ו', אבל אז הוא לא
באמת התאמץ, זאת אומרת, הוא התאמץ בלהכין שליפים, וזה גם
משהו.
אז בעצם המשפט הזה בכלל לא כזה טוב והוא לא מבין ממש למה שמים
אותו בכל ספרי האמרות המפורסמות.


אבל יכול להיות שיהיה טוב,
כמו שהוא טען תקופה די ארוכה עד שהרגע שלפני מה שאמור לקרות
הגיע.
אם זה יקרה, הוא לא ימות, זאת אומרת, הוא לא באמת לא ימות, הוא
לא יהיה עצוב,ועצוב זה יותר ממדוכא,
הוא יודע, הוא חווה את שניהם.