שבר ושבר
מלחמה נכתבת
כמו קופה רושמת
בהפסקות קבועות להבטחת מאמץ מרוכז
אל עוד שבר.

רציתי לכתוב על הדרך
שבין שני קטביי
אבל החלונות היו מעורפלים.

לב חלב
שואף להביט ולו רק פעם אחת
בעיני השוער הקטן
המלטף שיכחה
מעסה אותה אל לב ששכח
כי הוא פרא
שכח אותו חלבו.

על האוטובוס
במושב שמאחורי
לחשה נערה אל אוויר הלילה
'אני מצטערת שאני אנושית'.

בין שני קצוות
המחשבות והפתרונות
בית ובית
ציר טלטלה למנוסה
ומזכרת.
עזבונות שאיש אינו דורש בשלומם
שאיש לא קרא בשמם
שילד לא יכירם
על אף מבטו הרך.
איך יכולה חרטה להיות
גנובה וגם נחושה.

כל אותן פרידות מקפיאות חושים
כל הצער המחדד עצמו על חשבוני.
איך הדברים הכי עצובים נכתבים
דווקא כאן
על אודות הציר המתמגנט
אל שני שיאיו
שתי השפלותיו
ברירותיו הארורות
להיות, או לא לחזור.