"ב-1.1 אני עף לעולמות אחרים" הוא רשם, זה הבהיל אותי, אבל
הבנתי -
איתן חוזר לנדודים...
את הרגע הזה לא אשכח לעולם, חיכיתי עד הרגע האחרון כדי לראות
אותו לפני שהוא נוסע.
עוד שבועיים איתן עוזב, נוסע למקומות אחרים ואולי לא אראה אותו
יותר בחיים... החלטתי שאותו אני חייבת לנסוע לבקר ולא משנה על
מה אצטרך לוותר.
אז התחלתי עם מלחמות עם אמא כרגיל עושה בעיות, אני זוכרת, זה
היה בחג סוכות, כבר חודשיים וחצי כמעט עברו ואני הכל זכור לי
לפרטים.
אני זוכרת איך שנהנתי מהנסיעה והוא חיכה לי בתחנה מרכזית
וכשנפגשנו הוא היה כל כך איתן, מיוחד כמו תמיד, וחיבקתי אותו
חזק, נשמתי אותו וזה היה כאילו נשמתי את 3 וחצי השנים האחרונות
שאני מכירה אותו... אני זוכרת שנסענו אליו הביתה, ואיך שישבנו
אצלו בחדר והסתכלנו בתמונות ואיך...
אני יכולה לעצום עיניים עכשיו ולשמוע אותו קורא בשמי...
מצחיק שרק אחרי שהוא נסע נדבקתי בהתנהגות שלו שלפעמים נראתה לי
כמוזרה ולא הגיונית, אבל כשהבנתי אותה גם הבנתי איך הכל פשוט,
איתן כאילו עזר לי למצוא את האוצר הגדול ביותר, הוא הכניס לי
וורוד לעיניים.
והבנתי הכל אחרי שהוא נסע...