מקמח מצות פיסלת אותי,
כמו פיגמיליון כשיצק ייאוש אל אהבה,
הלבשת אותי גופות יקרות,
בחרת אך ורק ממטעמי הים האיכותיים ביותר,
ועדיין לא הבנת למה אני שונה.

חתכת את פינותי,
יישרת את קמטי הקיץ,
הבוץ הוברש מנעליי,
העלמת כל סימן של חיים,
ועדיין לא הבנת למה לא הפכתי כמותך.

סיפרת לי על מסעותיו של נפולאון,
הסברת לי על הכאב שבעולם אמיתי,
רצחת חלומות על מטוסים ומרחקים,
לימדת אותי לומר "אני אוהב אותך" בחמש שפות שונות,
ועדיין לא הבנת למה לא אמרתי אותם בפנייך.

לעולם.