אמל מסארוה / האור בקצה המינהרה |
למן ים של דיכאון
לא מוצאת אור הדלת
שיוביל אותי לארמון
ארמון השמחה והשלווה
ששכנה בתוכי הרבה זמן
וכשהיא התפוגגה
מעיין אדום היה הסימן
המוות הוא לא דרך
גם אם חושבים עליו
אלא הוא מבוך
מסתתרים החיים מאחוריו
אומנם לא קלים החיים
ולשרוד בהן מצריך עבודה
אז רובנו אומרים
שיהיה טוב ומדלגים לאהבה
האהבה עוטפת אותנו
מסירה את כעסנו
חום וחיבוק נותנת
כל דמעה הולכת ואוזלת
לכן תנו לכולנו לאהוב
זה מה שנשאר בסוף
חיים עליזים רצינו
ותקווה מלאה את חושינו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|