נויה גרינברג / אטלס |
במיוחד עכשיו
אני חשה את כובד העולם
מאחורה, על הגב.
קצת כמו אטלס
אבל גרסה פטיט
ואולי עליי אין עולם
אבל לפחות אני אמיתית.
ולמרות שהעולם על גבי
אני חושבת, לפעמים
שגם הצרות שלי
לא צריכות להישאר בפנים.
ולמרות שהבדידות הזו
היא לא כמו רעב ועוני
זה כואב מספיק
בשביל מישהי כמוני.
וגם אז באותם רגעים שהדמעות
כבר פורצות במחול הנתעב
העולם כולו, והכובד
ממשיך להיות לי על הגב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|