ויקטוריה בראון / שמיים |
משאירים רסיסים בכל מקום
ולאף אחד אין כוח לעבור עם מטאטא
ולנקות את השאריות
(ואולי זה בכלל התפקיד של אלוהים,
אבל גם הוא מתחמק מאחריות).
השמים נופלים עלינו
נתח אחר נתח, פיסה אחר פיסה,
ענן ועוד ענן,
נשארים לשכב על הכביש
ולחסום את שדה הראייה.
שם למעלה אלוהים נכנס להתקלח
והמים נשפכים עלינו כמו מתוך דליים.
פעם אהבתי לרקוד בגשם,
היום אני כבר לא מרשה לעצמי להתפלש
בביוב של אף אחד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|