קיילב פנורד / מי ששותה לבד... |
מתחתית כוס ריקה,
כה עמוק צערו של אדם,
דמעותיו שאסף בכוסו כבר שתה
וכבר אין לו מרווה מלבדן.
לא חיוך של אישה, מין רעב אכזרי,
ונואש עוד יותר משלו,
לא צחוק גס מהדהד ארוכות בחלל,
רק דמעות מרירות
ודיו על נייר
יביאוהו אל מי מנוחה יחסית,
אל עוד לילה יפה ושחור ואומלל.
כה בודד הצופה על הכל מן הצד,
מן הצל,
עם עיניו ומוחו ועטו,
כי רואה הוא הכל ומבין הוא הכל
מלבד איך להבין את עצמו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|