(אדע לי די לי מחווה לדאלי)
בסעף ברקים לשון מסתלצפת אורחת עבים מסתפללת בהוד
שמים נושקים אדמה מנושקת עצים עלעלים מתק וסוד
(לא ברור. מתרחק מהציור)
שמים זריחה פסגה מחודדת פרפר אל אדם שמים נצהב
פעמון מצטלצל בחושך אין אור בסוף מנהרה השחר נצרב
(קולט. מחייך)
(מתחיל להבין. שואל)
תגיד לי מה ראית בקשת נכלולית?
אושר ניתר מתלולית אל שלולית
ולמה ציר הצער קליידוסקופי?
ולמה רק פחם צובע קופי?
מפיג את כחל יגוני
כה חד גוני אוני
שב מך לצור קוני
אוסף צאני
ונעלם
(שיר זה נכתב על ידי שניים. רחל כהן החיה בארצות הברית, אך
נושמת ישראליות בכל רמ"ח אבריה , או לפחות מה שנותר מהם,
וביני. אינני יודע מי הגה מילה זו או אחרת, מאחר והוחלפו מספר
גרסאות. השיר על גלדיו הגולמיים ישב במגירה במשך שנתיים ורק
עתה שבתי אליו בוגר יותר להפוך אותו לשיר הראוי לקריאה.
י.ח.ר.) |
