אנחנו מבזבזים את כל החיים שלנו בניסיון לנצל אותם בצורה הטובה
ביותר, אנחנו חושבים על מה יהיה ומה יקרה. במקום לחיות את הרגע
בתכנון זהיר של העתיד אנחנו חושבים על מה היה יכול להיות,
ועסוקים בלחפש משמעות...
אולי בכלל אין משמעות, והמשמעות היחידה היא פשוט לחיות, לחיות
בלי לחשוב יותר מדי. המחשבה מרסנת את היצרים, והיצרים הם
ההתנהגות הטבעית ביותר. אין זה אומר כי עלינו לחיות על בסיס
ריגושים ויצרים פנימיים, לתת לדחף להשתלט על חיינו ולחיות ללא
תכנון וללא מטרה, אך שום דבר אינו חד משמעי, ולחיים אין חוקים,
אנחנו יוצרים אותם ואנחנו קובעים מה יהיה.
"במקום לחיות את מה שיש - חיים את מה שהיה יכול להיות". המחשבה
על מה שהיה יכול להיות אילו, מביאה אותנו לתחושות של רחמים
עצמיים, החמצה וגעגוע. געגוע למה שמעולם לא היה, וכנראה גם לא
יהיה.
לפעמים איננו מבינים כי אנו חיים רק פעם אחת, וכל יום שעובר
הוא יחיד במינו, ולא ישוב עוד לעולם. לעולם לא נהיה עוד ילדים,
או נערים, לעולם לא נחווה עוד תקופות כמו אלו שחווינו, הזמן לא
יעצור מלכת ולא יחזור אחורה וכל רגע שעובר - חולף ונעלם. אנחנו
חושבים רחוק, מחכים לתקופה שבה נוכל להתחיל לחיות, תקופה שבה
יהיה לנו חופש, חופש לפעול כרצוננו ולהגשים את כל השאיפות
שלנו. איננו מבינים כי למעשה תמיד יש לנו חופש. חופש לבחור מה
נעשה בכל רגע נתון.
אנו חיים על הגבול הדק בין כיף וריגושים ובין מסגרות היום יום,
לא תמיד יודעים איך לאזן ביניהם, ומגיעים אל סופו של יום, כאשר
תמונות חיים רצות מול עינינו. בכל יום אנו לומדים משהו חדש.
אבל דבר אחד איננו יודעים ואיננו לומדים, איננו לומדים לחיות.

15.4.06