דמעה זולגת על הלחי,
קוראת אותה בין ידיך,
בין שורותיך,
על הדפים שלי.

וחלומות משתנים,
אך נוסטלגיה נותרת בעינה,
ופנטזיות מורכבות,
מחלומות ומציאות מדומה
שקרית.

כלובים בנויים זהב,
ורחובות ומחסומים,
מותירים את הכביש המהיר
פנוי במהירות של 250.
וצוהר, דרכו אפשר לברוח.

ושוב מדובר במעגל,
חג לו, סב לו על צירו,
וצרחות של עורבים,
ומוות,
מאיימים אז להזכיר.

(14.4.06)