נולד הוא האדם לעולם בו יש לשרוד,

עולם בו -  אני או אתה, חשוב הוא עד מאוד.

חיי מרגע לרגע במרוצת הזמן שנראה אפל,

חייו נטולים אהבה ואפופים בערפל.

אך מה אם יאמרו לו לאדם שאין זה חובה כלל,

יש אפשרות לחיות בעולם, שהינו יוצא מן הכלל.

"מהו אותו עולם?", ישאל הלז.

זהו עולם היצירה אשר יקר מפז.

"כיצד נוצר אותו עולם מלא פלאים?"

זהו עולם אשר נוצר בכוח המילים.

"למה כוונתך באר נא לי את עמדתך"

זהו עולם שבו אני יחד איתך!

"כלומר כבר אין צורך במאבק?"

הרי עולם ההישרדות הוא דל ומאובק.

"ומהו תפקידי באותו עולם מרהיב?"

תפקידך הוא לאהוב ולהקשיב.

הפלא של עולם היצירה מתחולל

כאשר לבבות האוהבים כובשים את תרעומת השונאים.

"אך גלה נא לי את סוד היותי בעולם"

אין זה כלל בעיה פשוט קבל את האחר, כאשר הינך מכיר כי הוא
מושלם,

שאין רוצה דבר אתה לשנות,

אלא ליצור את החדש מבלי לשפוט.

קבל את עצמך ואת רעך

ובכך תמיר את אויבך לאוהבך.

"רוצה להיכנס אני לעולם היצירה"

פשוט אמור:

'אני בוחר לחיות חיים מלאי אור ופליאה'

ובהגידך פסוק הנ"ל היה נועז, אמיץ וללא פשרות

כי זהו עולם בו הצל נכנע לזיו של האורות...

עכשיו לך, בחר לך את האפשרות אותה הנך רוצה

"אני רוצה לחיות באהבה והקשבה,

גם כאשר הצל עליי מעפיל

אדע כי קיים בי אור אציל."

בחרת בתבונה לחיות כל מה שנותר עכשיו

הוא להיוולד מחדש לעולם ולהתנסות.

" מודה אני לך קול אדיב

מוכן אני לחיות בעולם אותו הנך מתאר כמרהיב..."