שי קדם / נורות כחולות |
אני רואה אותם נעלמים,
מאבדים את צלמם המקורי.
שוכחים את שכלם הטוב
ומתמכרים ללא ידוע.
נעלמים מעצמם. חדלים מלטייל,
מלהנות, כמעט מוותרים על לנוע.
מדברים בבלבול מסויים
וגם הם כבר לא יודעים
מה רצו לספר לפני מילה.
מאבדים את עצמם לדאגה
אבל רק לא לנטל.
ומה שלא יודעים, שלא חלקו,
איש כבר לא ידע.
ובעיניים כבויות מספרים,
במשפטים חסרי קשר
או עם שיעול בין מילה למילה.
ובעצם אומרים, שאין דרך
להדליק מנורות עיניים שחוקות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|