וזה שוב היה עוד יום שהתחיל מכוס קפה מתוק, המשיך לשיעורים
המייגעים בבית הספר והסתיים לבד במיטה. לא הצלחתי להרדם,
מחשבות התנגשו אחת בשנייה ולא נתנו לי מנוח.
ניסיתי לחשוב על כל מה שעבר עליי היום, שזה כמובן היה בדיוק
כמו אתמול ושלשום ומרוב שיעמום נירדמתי תוך רגע. קמתי שוב לעוד
יום עם קפה אבל הפעם גיוונתי, שמתי כפית סוכר במקום שתיים,
עדיף גם בשביל הדיאטה. אל תחשבו אני לא שמנה, סליחה מלאה, אבל
צריך לשמור על הפיגורה. על השוקולד הסתכלתי במבט חושק משהו אך
לא התפתתי לקחת קוביה. השוקולד הדהד בראשי אך ניסיתי להתעלם.
השעון כבר הלחיץ שצריך ללכת, וזה מה שהציל אותי באותו יום
מהחשק האסור. מאז עברו ימים, נו אתם יודעים, אותם ימים חסרי כל
עניין ומשמעות כמעט, זהים בתוכנם, ימים של שיעמום מכני ממש.
אפילו רובוט מבלה יותר טוב ממני.

אבל אז הגיע לילה אחד שנרדמתי וחלמתי חלום. בחלום היה הוא
האחד. בחור בלי פנים, רק גוף ונשמה. הפעם הוא היה בחור די מלא,
סוג של שרק. הוא חיבק אותי והרגשתי כל כך נאהבת זאת היתה הרגשה
כל כך טובה כשאוהבים אותך. הלוואי והייתי פוגשת את השרק שלי.
הייתי הופכת להיות הנסיכה שלו והיינו חיים בארץ שבכלל לא קשורה
לחיים ואז סופסוף אני לא אתבייש להגיד שהחיים שלי כן מרגשים,
ושכן טוב לי לחיות יום אחרי יום.

בחלום הוא חיבק אותי חזק ואני בחזרה אותו ונישקתי אותו, מן
נשיקה מלטפת. ההפך מכל סרט הוליוודי אופייני. זה היה משהו אחר,
משהו ששייך רק לסיפור שלי. אבל מי יודע, חלום זה רק חלום. הרי
חלמתי שההוא, האחר, יהיה איתי, וייתן לי לגלות מה זה הרגש הזה
שהיה לי אליו. אולי זה היה סתם ניצוץ פשוט, אך הוא לא נתן לי
לגלות את זה. הנחתי לו ללכת. שיחפש לעצמו בובה עם גוף ופנים,
חסרת נשמה, שלא תאהב אותו, תהיה איתו רק בגלל שהוא קנה אותה,
רק בגלל שהיא הייתה הכי יפה בחנות, רק בגלל זה. יום אחד הוא
יבין את הטעות שהוא עשה אבל אני לא אהיה שם בשבילו, אני בתקווה
יהיה עם שרק שלי.

אני יודעת ששרק יהיה בנאדם עם נשמה כל כך גדולה שתרעיף אהבה
אפילו על העצים והפרחים, על כל הצמחייה. ואני כל כך אוהב אותו
על זה. אוהב אותו מלא מלא מלא! והוא יאהב אותי מלא כפליים!
ואני בדיוק אסיים את הדוקטורט, ואני אהיה לד"ר סופסוף, השאיפה
הגדולה ביותר בחיים שלי, שדחפה אותי מדי יום, סופסוף תעשה
למציאות. והוא יציע לי נישואים על היום הראשון שיראה אותי, כבר
באותה דקה שיבחין בי, ואני לא אהסס להגיד לו "כן, כן, אני
אתחתן איתך". אני אחבק אותו חזק ואתן צעקה אילמת לאלוהים ואגיד
לו תודה על הרגע הזה. אחרי כמה חודשים אכנס להריון והוא ילווה
אותי ויטרח להביא לי גלידות אפילו מחוץ לארץ. על הבקשה הכי
מופרחת הוא לא יעז להגיד כלום ופשוט יגשים, יגשים לי את כל
הבקשות, את כל החלומות. ואני אהיה מאושרת. הוא יגיד לי מדי יום
שהוא אוהב אותי, ולא יכול לדמיין את החיים שלו בלי החיוך שלי,
בלי הקול, בלי המבט העצוב והתמים. הוא יגיד "אני אוהב אותך,
ואני לא אומר את זה סתם" ואני אגיד לו "אני יודעת, אני יודעת
ואני אוהבת'ך מלא".
אני עדיין אחשוב על ההוא, גם כשאני אהיה איתו ברגעים הכי
אינטימיים אני אדמיין אותו שוכב שם. אני אלטף אותו וארגיש שאני
מלטפת את שערו הרך והחלק, ואביט אל תוך עיניו ואדמיין עיניים
ירוקות, אני אמשיך לאהוב אותו למרות שאני עם אחר. אני יודעת
שזה כמעט כמו לבצע פשע, אבל אני גם לא יכולה לבכות עליו, ואם
מה שנשאר לי זה רק לדמיין אותו בעיניו, אז זה מה שאאלץ לעשות
כל החיים.