|
אני כותב את כל זה לייב
את המפגש המשפחתי הזה
את הדודות הצועקות על המארחת
את התינוק של בת דודתי
שמשחק עם אורות הסלון ומדליק ומכבה כאוות נפשו
את האב העצבני שצועק על בנו הקט
שיפסיק
אמא שלו שפעם הייתה בת דודה שרוכבת על קטנוע
והיום היא כבר אמא מזדקנת עם שני זאטוטים
אח שלי נכנס לחדר ורואה שאני כותב שירים
הוא עוד לא יודע שכל זה יתפוצץ לנו עוד כמה רגעים
אני שיכור
משבע כוסות אייריש קרים
וחמש כוסיות ייגר
ואין שום דבר שתוכלו לעשות לגבי זה
מי מכבה לנו את האור?
האחיין הקטן המרושע
שהחליט לחקור את העולם דרך מתגי אורות
לחשוב שלאנשים באפריקה אין מים זורמים
בזמן שהזאטוט המסריח הזה
משחק עם האורות
ולחשוב על איך חיים הבדואים
עם כבוד לאמא ולחיים
ואיך שאנחנו חיים
זה מזוויע
"או וואה
אוכל נהדר יש להם לבדואים"
היהודים טובים בלהיות גזענים
ואני עד מעט אצא אליהם
ואטיח להם בפנים
את מה שאמא שלי פחדה להטיח כבר עשרים שנה
אבא מת
אבא מת
אבא מת
אני מזיע |
|
|
החיים הם כמו
דלי. יש להם
ידית, חור באמצע
- ולפעמים הם
עשויים
מפלסטיק.
אחד ברגע של
התגלות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.