הוא אבוד.
הוא זקוק לעזרה אבל אף אחד לא עונה לו.
הוא התרגל לחיות בחושך וכשכבר בא האור הוא מסתנוור, והו, כמה
שהוא שונא את ההרגשה המסנוורת הזאת.
הוא שונא את התחושה של העישונים שלו מתכווצים הוא שונא כשהוא
רואה יותר טוב כשהוא רואה את האמת.
הוא, מעדיף לראות דרך הראש, כי שם, אין אמת - רק האמת שלו שבה
הוא מרגיש בטוח אבל היא שיקרית ולא נכונה. ואני שומעת שומעת
טוב...
אני מנסה לעזור לו אבל האמת שלו עוטפת אותו מכל כיוון לא נותנת
לי להכנס פולטת אותי החוצה -ניסיתי מהאמת הזאת וחוץ מאשליה זה
לא נתן לי כלום.
היא מעיפה אותו גבוה בשמיים, מניחה אותו על העננים ושם, הוא
שוכח מהחושך, אך מרוב שהוא גבוה, גבוה בשמיים כך הנפילה תכאב
יותר
וכשהוא נופל, הוא נופל עמוק, עמוק לחושך. לא יכול לצאת משם
אולי אפילו, לא רוצה. והו כמה שהוא אבוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.