כל הזמן להתחבא,
כל הזמן לאטום את הפה,
כאילו פשעתי,
כאילו עשיתי משהו רע,
אסור שיהיה טוב,
אסור שארגיש נפלא,
תמיד התחושה של להסתתר,
תמיד למנוע תמיד לוותר,
למה? מדוע?
היש לזה תשובה,
היש תגובה לשאלת מהות והוויה?
ואולי איני רוצה לשמוע,
ואולי התשובות יכולות עד ודאי בי לפגוע,
ביקורת, למה עליי טענות
ביקורת, אין בידי תשובות
שותקת, רק העיניים מדברות
שותקת, רק הן מספרות
אמת, מציאות שכזאת
אמת, דיבור מתוך שתיקה,
עוזבת
ועדיין לא מבינה
עוזבת
ונמשכת
התהייה.