שעת לילה מאוחרת, אני עוד יושבת ורושמת לי סיכומים.
קיוויתי שזה יחזור אלי - הדחף המטורף הזה שמניע אותי לחרוש עד
אין קץ. זה תמיד נמצא שם בתחילת הלימודים ואז אחרי כמה חודשים
(במקרה הטוב...) מגלים שהוא כבר לא שם וכבר לא יודעים מתי
לאורך הדרך איבדנו אותו ואיפה לחזור ולחפש...

אז הפסקתי לחפש, והוא פשוט חזר לבד באמצע שומקום.פתאום אני
מתעוררת בשבע בבוקר בלי השכמה, אוכלת ומתארגנת ויושבת ללמוד
כמעט בלי הפסקה... ובין לבין הסיכומים והתרגילים, כשאני סתם
יושבת ובוהה ובולסת אלפי חבילות שוקולד, אני חושבת עליך ועל
איזה מושלם אתה - ואיזה כיף שיש לי על מי לחשוב - אפילו אם לא
קרה בינינו כלום, בראש שלי, כבר היה בינינו עולם ומלואו ומעולם
לא היה לי מישהו כמוך: כשרוני, חכם, רגיש, מתחשב ורומנטי...

כשקר לי ביד אני רק חושבת על הכיס של המעיל שלך, ועל איך שאני
מכניסה לשם את היד ואתה מחזיק לי אותה. כמו אז, באוטו, בחזרה
מהיציאה - כשהיינו שיכורים מתים... לא חשבתי עליך בצורה כזו
מהפעם הראשונה.

עד לחלום... ואני כבר אפילו לא זוכרת מה היה בו (לא משהו
סוטה...) רק היינו שם, אני ואתה - ביחד - והיה לי כל כך כיף...
אני יודעת שזה רק חלום, אבל מאז הרגש לא חלף ואתה לא יוצא לי
מהראש. כשאתה יושב קרוב אלי חולפת בי צמרמורת, כשאתה מחייך
והעיניים היפות שלך נוצצות - מתחיל להיות לי קשה להחזיק את
עצמי על הרגליים. וזה כיף, אני אוהבת את ההרגשה הזו - ההתרגשות
של אי-הוודאות - האם זו רק אני שמרגישה את זה? אם זה רק בגלל
החלום או שבאמת יש שם משהו?
לפעמים המתח הזה פשוט הורג אותי - מן הרגשה כזו שאם לא יקרה
משהו בקרוב אני אתפוצץ מבפנים.

אבל אם יקרה ופתאום הכל יעלם? המתח, ההתרגשות, אי-הוודאות...
פתאום אני אתעורר חזרה למציאות. ואולי אתה לא תהיה זה שהיה
בחלום, פתאום תחזור להיות מי שהיית לפני זה - זה שלא נראה לי
שחשבתי עליו בצורה כזו (לפחות לא במודע). האם תסלח לי אי פעם,
על החלומות והפנטזיות שהיו לי עלינו, על הקשר המושלם שמעולם לא
היה ואולי גם לא יהיה לי כמותו? אני לא כזאת פשוטה להבנה,
אפילו לי לפעמים קשה להבין  - למה לפני שנתיים זרקתי את אהבת
חיי - פתאום בלי שום סיבה - לאלף עזאזל? והכי נורא זה שלא
הייתה לי סיבה להגיד לו, רק הרגשתי רע - כל כך חנוקה
מבפנים...

הוא בכה. ואני ניסיתי, אבל אפילו דמעה אחת לא זלגה. ולא הרגשתי
חופשייה יותר וגם לא הצטערתי - רק הייתי כלום פתאום, אוויר...
מאז ידעתי שמה שאני מחפשת זה להרגיש ושזה לעולם לא ייפסק -
אני ציפור של חופש, באה וחולפת באותה מהירות - וזה כואב במיוחד
בימי חורף קרים, שפתאום בא לי להתכרבל עם מישהו אבל אף אחד לא
שם...

אז אולי אתה, אהובי מהחלום, תצליח לתקן אותי, יום אחד.