עמוק חודר
אל תוך נשמתי
אל ליבי הקר
אני בפסגת ההר

הרוח הקרירה נושבת על פניי
אתה כבר לא כאן לאחוז בידיי

מועדת
אבל עדיין יש מי שיחזיק

החלומות
הזכרונות

עוד מחזקים אותי
גם כשאינך כאן איתי

צמרמורות בכל גופי
אין מי שיחמם אותי

עיניי רואות הכל
גם אותך
נשארת מאחור
בעבר

ושם תהיה למשך שארית חיי
כי דמעותיי זוכרות
הן הכל יודעות

משקרת לעצמי
חושבת שאוכל לעשות הכל
בכוחות עצמי

אין היגיון בדבריי
אני יודעת
שונאת אותך
אבל במקביל
אוהבת רק בשבילך

מועדת
מאוחר מדי
נפלתי מההר.