טוב הנה עוד משהו שאני ממציא כרגע:

יונה ניקתה את הבית בחריצות מאין כמוה. שטפה הרצפות, ניקתה
החלונות, שאבה השטיחים וניערה הוילונות. אישה למופת היא יונה,
אהובה על בעלה ועל כל מכריה, והיא מרוצה מחייה על כל דקה ודקה
שעוברת. גם ילדים היו לה ומהם רק נחת שבעה. כך חיה לה יונה
בפרברי תל אביב ונהנתה לה את ההנאות הקטנות של החיים.

יום אחד דפק הדוור שמוליק חברון בדלת.
-יונה! הו גברת יונה חמליניצקי! פתחי נא בפני את הדלת חביבתי
-הו שלום לך הדוור שמוליק חברון! ומה שלומך היום הדוור שמוליק
חברון? העדיין עובד חרוץ הנך, מר אדון שמוליק חברון
-ובכן גברת יונה חמליניצקי, על כך יעידו רק מעריכי העבודה
והמפקחים. אך הינני כאן לא בכדי לשוחח עמך שיחות חולין, גברת
יונה חמליניצקי... אני כאן כדי למסור לידייך אובייקט חשוב חשוב
- רק בשבילך- גברת יונה חמליניצקי
-ובכן מר שמוליק חברון הדוור, מהו הדבר?
-וכי אינני יודע גברת יונה חמליניצקי
-ובכן מדוע הנך עומד כאן כמו גולם מר שמוליק חברון הדוור? מסור
לי את חבילתי וצא לך לדרכך!

ציית לה הדוור המסור ונתן לה את חבילתה והסתלק במהירות.

יונה מהר מהר לקחה את חבילתה שהייתה לא גדולה מגודל קופסת
נעליים ממוצעת, חככה ידיה האחת בשנייה וכמעט ויצאה מדעתה מה יש
בתוך קופסא זו! ישבה לה ואפה מונח על המכסה, עיניה פקוחות
לרווחה, ופיה פעור בהבעת התרגשות קורסת.

-ומה יש בזו הקופסא??? מה יש בה???

חשבה לעצמה

-אולי פריט קטן אולי גדול, יקר ואולי זול, מאוד נדיר או שכיח
כמו חול, קשה ומוצק או מועד לנזול???
אני חייבת לדעת חייבת חייבת חייבת!!

החלה מקפצת בכסאה רגליה צמודות יחדיו כאחוזות אמוק, תפסה את
מושבה בידיה וכמעט כבר ששברה את הכיסא. מה בפנים מה בפנים???!!
וכמעט שלא יכלה להתאפק אך לבסוף אחזה בעצמה ובשליטה עצמית
גמורה הניחה לנושא והלכה לבשל.
היא בישלה ובישלה מספר שעות, כל מני מאכלים ערבים לחיך אך לא
מעדנים של ממש. ובעודה במטבח, שכחה כליל מן העובדה שמונחת לה
קופסת מסתורין מעין זו המחכה רק שיפתחוה.

כשסיימה לבשל והניחה הכל חזרה במקומו, חזרה לה והתבוננה
בקופסא. אך לאחר מספר דקות תפסה אותה בידיה וזרקה אותה מן
החלון אל פחי הזבל שנצבו בקומת הקרקע. הקופסא אבדה לה לעד
ויונה לא תדע עוד מה היה בקופסה.

לאחר חמש הגיע בעלה הביתה, ובניהם הצטרפו לאחר זמן מה ושוב
בבית היתה אווירה חגיגית של אהבה וחום שרק בית אמיתי יכול
לספק.