כל רגש בקרבי נמק מבדידות
בעודי מסומאת מחמת האכזבה.
ועכשיו כשהכל שחור בעיניי,
אתה תקוותי האחרונה.
מעין אור בקצה המנהרה.

רק לחוות עמך טעמו של חיים אמיתיים.
להבין את הניסים והנפלאות שטיפחו השראתם של סופרים.
לדעת רק את ריחו של היער לאחר גשם,
או נעימתם של ציפורי דרור מרחפות בשמיים בורקים תכולים.

ובאשר לרצונותיי...
כל רצוני הוא לחיות את חיי.
התמונה המלאה מוצגת כנגד עיניי כל ימיי
כמתבוננת החוצה, ולא חווה,
מתבודדת ביני ובין עצמי ולומדת אכזבה.