דרור ארי גולדין / נשיקה אחרונה |
אני אוהב את החדש והישן גם בלילה.
אני אוהב את השקיעה.
אך אינני אוהב את השקיעה בתל-אביב.
השקיעה בתל-אביב היא שקיעת הערפיח,
שקיעת האוטובוס החומק, או המאחר לבוא.
שקיעת ההמון הבורח ואין לו לאן,
ואין לו לאן לחזור. והוא חוזר.
ואת, שהיית מנעימה את שאיני אוהב,
הפכת את השקיעה בתל-אביב לעצובה עוד יותר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|