כל יום הוא יום חדש, וכולם ביחד ישנים או ישנים או משהו. או
כלום. אני למשל זה משהו, אבל זה גם כלום. אני גם חושב יותר
מדי. אבל אני לא חכם במיוחד. אני סתם חושב, בלי חכמה. האם זה
עדיין נחשב? מדוע מייחסים את המחשבה רק לחכמים? טוב, אולי לא
באמת מייחסים את המחשבה רק לחכמים אבל זה ישבור לי את התיאוריה
בשלב מוקדם מדי אז נניח הנחה, אפילו אם היא שגויה.

אז מה? מה טיפשים לא יכולים לחשוב? מה אסור להם? אני לא טיפש
כמו שאני לא חכם אבל, רגע - התכוונתי לומר שאינני טיפש באותה
מידה בה אני לא חכם. בקיצור, אני לא חכם אבל אני גם לא טיפש.
אבל אני כן בטוח שגם טיפשים חושבים. הם גם חושבים שהם חכמים
בטח. לפעמים גם אני חושב שאני חכם, ואני אפילו לא טיפש מספיק.

ואולי זו בעיה (העובדה שטיפשים חושבים)? הם עשויים לחשוב
מחשבות חכמות גם, כמו שחכמים עשויים לחשוב מחשבות טיפשות. ככה
יטשטשו הגבולות, לא רק בין טיפשים וחכמים.

מצד שני, אני יכול להיות גם כלום. אבל את האופציה הזו אני פחות
אוהב. כבר מעדיף להיות טיפש.