אוויר קריר מתגנב מהחלון,
אני עוצם את עיני ומתעורר בזיכרון :
הכול נראה כל כך אמיתי
ירח בשמים והיא שם איתי,

ידי את פניה הלבנות מלטפת,
שתיקה של חלום אותנו עוטפת,

משב רוח קריר בינינו עובר,
ואני מתעורר בחלום אחר:
"לתת את הכל אני לא יישבר".

נעמדים בשלשות, המדריך את השעון עוצר,
עמדתם בזמן? - הוא חותך את הדממה,
אנחנו שותקים ומחליפים מבטים,
הרוח גוברת מרעידה את השיחים,

עיני נפתחות משריקת הרוח,
אני קם וסוגר את החלון הפתוח,
נזכר בדברים שהיו ממזמן,
ומבין שהרוח לוקחת איתה את הזמן.