הלילה שקט.אולי שקט מדי,אך קשה לי לדעת.אולי זה מרוב שהתרגלתי
לשקט שכזה.
מצחיק,אבל הלילה היא השעה האהובה עלי ביותר.אולי בגלל שאני כל
כך רגיל לשקט ולא מסוגל לחשוב ולהסתדר בתוך המולה גועשת
והומה.
אח...ההרגל,ההרגל,הופך להיות דבר כל כך מעיק,כמו מעגל מכשפות
שלא ניתן לשוברו.מי יודע,אולי זוהי באמת קללה שהוטלה עלי
שאינני יודע איך אסירה ממני?

אני מרגיש שהכל זז סביבי בקצב מסחרר,ללא הפסק ורק אני מתקדם
לאט בתוך ההמולה,הולך בכיוון הנגדי,נגד הזרם,מרגיש לא שייך,לא
קיים.