המציאות בשבילכם היא כמו שטח מת,
אתם פוחדים להסתובב ולראות את האמת,
לראות איך אתם חיים במין חלום,
שאם נוותר על הכל אז יבוא השלום.

אבל לאיזה מן שלום אתם מייחלים?
שלום עם קסאמים, או של פיגועים?
שלום שחותמים בדיו של דם, שעדיין ניגר
על מצבת אבן של אלפי הרוגים,
שנהרגו רק בגלל שהם יהודים?

איך אתם לא רואים את האמת
שניצבת לכם בפנים,
ובמקום להעניש את הערבים,
עושים טרנספר, סליחה, התנתקות, ליהודים?

כבר אבדה התקווה למדינת ישראל אמיתית,
כי בעצם מה שיש לנו זאת ממשלה סהרורית,
שההגיון כבר עזב אותה לפני שנים,
מתי שהתחלנו לחתום על הסכמים.
הסכמים טיפשיים, הסכמים דמיוניים,
שקובעים לנו מה נעשה עם המדינה ששייכת רק לנו,
איך נחלק אותה כמו עוגה, איך נוותר על כל פיסת אדמה,
שהשגנו והפרחנו בדם, יזע ודמעות,
ומה שנשאר לנו הוא רק לבהות באוויר-

ולבכות.