New Stage - Go To Main Page


פעם, כשעוד הייתי אנושי, היינו הולכים לטייל על חוף הים, אני
והיא. תמיד הלכנו בערבים, כשהשמש שוקעת והשמיים צבועים בסגול.
היינו שומעים את הגלים מכים בעדינות על גבי החול, מרגישים את
הרוח הקרירה נושבת בגבינו והיינו מתחבקים.
הייתי מחבק אותה חזק, מושך אותה קרוב אלי, מרגיש את ליבה פועם
מול שלי. הייתי לוחש מילות אהבה לאוזניה ומנשק אותה. היא מעולם
לא נישקה אותי חזרה.
פעם, כשעוד הייתי אנושי, אמרתי לה שאני אוהב אותה. היום בחיים
לא הייתי עושה דבר כזה, אבל אז, מזמן, הכל היה אחרת - הייתה זו
תקופת התמימות שלי. היא הייתה מחייכת אלי, את חיוכה המקסים.
לפעמים הייתה מחבקת אותי ומשיבה בנשיקה. אך לעולם לא אמרה לי
את שלושת המילים בחזרה. מעולם לא. לפעמים הייתי מנסה שנית,
לוחש את המילים אל אוזניה, מחכה ומקווה, אבל היא מעולם לא
החזירה לי תשובה.
פעם, כשעוד הייתי אנושי, חשבתי שיש לנו עתיד, שיש תקווה לאהבה.
אבל גדלתי, למדתי, השתנתי.
פעם, כשעוד הייתי אנושי, האמנתי באהבה. היום אני אדם שונה
לגמרי...



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 21/10/01 13:50
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד זעירי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה