היום אני אפתח את העיניים ואחייך
לעצמי. אני אקום מהמיטה והצער של אתמול
ואביט אל האור החודר מכל חריץ בחלוני
אני אעמוד בכל ההבטחות שלי, אני אפתח את החלון, אני אצעק
יהיה טוב. שידעו כולם. ואני ארגיש זאת בכל רמ"ח איבריי.
             ואז אני אחבק אותך, ואשאל: אתה
זוכר איך פעם הכל היה פשוט יותר?"
החיוך שלך יאמר לי שאני רק ילדה, ומחר
            הכאב של היום יטמע בזכרוני כחיוך מאושר
"יהיה טוב" אתה תאמר אך תוסיף בעצב מר ש
"החיים הופכים קשים יותר ולכן העבר נראה קל".
            "יהיה טוב" הילדה שמולך תאמר, אבל היא רק ילדה
ולא מבינה דבר. אחד. אם הכל עניין של בחירה אז למה היא
תמיד בוחרת ברע. אבל היום, אני לא אחשוב על כך. אני אארוז סל
רק עם מפה של מחשבות חיוביות וקופסת אהבה ואזמין אותך
            מתוק שלי לפיקניק על הדשא בשכונה הישנה
אביט בך, וכשתשאל במה את כל כך
שקועה, אסביר לך שאני לא שוקעת, אני מוצפת רגשות אהבה, אני
לומדת את פניך, אני אדחף אותך, שנינו נתגלגל על הדשא ונצחק
"יש לי חברה משוגעת" תאמר, ולא תדע עד כמה נכון הדבר. אבל
היום, היום אני לא רוצה לחשוב על כך. כי