"אפס אלוהים כאן מ(י)נ זר, אוי לבושה!"
פלטה הבתולה מריה הקדושה
(אשר היתה לגמרי לא לבושה)
בטרם הפכה לאישה
כמי שכפאה שד זעקה: "שד
מספיק ודי"
הקדושה המעונה ניסתה לבסס הגנה
מפני ההשגחה העליונה אך ידה היתה על תחתונה
עשה אותה באצבע אלוהים, לא נוכחה בגודלו הנורא והעצום
רב הצמצום
בעיניה (אלוהים נמצא בדברים הקטנים), עצום עצמה
את עצמה
נפלשה ובריק התפלשה
חרב בית מקדשה
בחלילו חילל את תומתה
עליה לא חס וחזר חלילה, חלולה התבוססה בטומאתה
עשה את גופה קרדום לחפור בו, לא יכלה להתחפר
אין מחילה בין אדם למקום, אף יום כיפור לא יכפר
את נפשה מסרה
ולחילול השם התמסרה
תרה רוחה
אחר מנוחה
חיפשה לעצמה מקום שכוח אל, האמינה כי אי שם במרחק
לבה עוד יצחק.
|
