[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







שיר רעי
/
אושר

בפינת המוזיקה שלי מונחות שלוש גיטרות, אחת שחורה, אקוסטית,
אחת אדומה-כתומה, חשמלית, ואחת בצבע עץ כהה מאוד, בעלת מראה
עתיק מאוד, קלאסית-ספרדית.
הן תלויות על כן מיוחד, כל אחת בתנוחה יותר מרהיבה מהשניה.
גם פסנתר יש שם, ומסביבו כמה מגברים בגדלים שונים, וכבלים
מגולגלים, כרוכים סביב עמוד.
כל הקיר מכוסה בתמונות. הופעות חיות, תמונות מעובדות בפוטושופ,
ומשפטים שאני אוהבת מתוך שירים שנצרבו בתודעתי כחלק ממני.
הפינה הכי יפה בבית היא הפינה הזו.
היא הפינה הכי מושקעת, הכי מרהיבה, הכי מושכת את עיני
המבקרים.
בלילות, אחרי הצגה, אני חוזרת, לוקחת את האקוסטית, בדרך כלל,
ואיזו כוס קפה, או בקבוק בירה, תלוי במצברוח, ויוצאת אל
המרפסת.
בקומה הגבוהה שלנו יש בדרך כלל רוח נעימה, ואם זה סתיו או חורף
אז היא חזקה ממש, וצריך ללבוש מעיל.
אז, יוצאים הדברים הכי טובים, הכי אמיתיים, הכי מתוכי.
ותמיד, אחרי כמה דקות, או שעות, תלוי בכמות הרעש שאני עושה,
אני שומעת את צעדיו מאחורי, וממשיכה לנגן, ויודעת שהוא מקשיב
לכל תו, ורק כשאני מסיימת, ועוצרת כדי לרשום משהו, או להעביר
דף, הוא מגיח מאחורי, מחבק את גבי, מנשק ואומר - תמשיכי, זה
יפה.
אחר כך הוא לוקח שלוק מהשתיה, מתיישב לידי, מעביר את חוות דעתו
על היצירה החדשה, או הישנה.
וכשכבר נהיה ממש מאוחר אנחנו נכנסים פנימה, להתחבא בין
השמיכות.
ואם זה חורף, אז הוא תמיד מתחנן שאכנס, ולא מתיישב, ואז אני
מנגנת לו איזה משהו כועס, ונכנסת אחריו, ואוהבת אותו כמו שרק
בחורף אפשר.

ושניה לפני שאני נרדמת אני מבינה פתאום.
כמה שאני מאושרת.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
עוד לא כתבתי
סלוגן עוד לא
שלחתי שיר, עוד
לא ראיתי מי זה
האדיוט שאני לא
מכיר!
אה אהה עוד לא
קילקלתי די
הבועז והחברה
יורדים פה לחיי
אה אהה,
נראה לי שאני
מוקף,
אני מתנתק מייד
וממציא לי שם
חדש!



לו יהי, בשיר
לאדיוט
מהטכניון,
מוגש כמחווה של
רצון רע, ודוגמא
לאיך מבצעים
מחאה אמיתית
בבמה!
זה פשוט יותר
מתוחכם יותר
ועושה פחות רעש!


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/5/06 19:25
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שיר רעי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה